המלצה על-הילד שצייר חתולים

בשילוב עם הפעלת המריונטות–בובת החתול סושי ובובת הילד סשיו, מסופר הסיפור גם באמצעות6 מסכים בגדלים שונים ברקע, שמבעדם אנו צופים בתיאטרון צלליות. כמו מבעד לחלונות, אנו צופים במיקום (בית הילד, המקדש) ובדמויות הנוספות (האם, הנזיר), שאוירו, או נגזרו, בסגנון מינימליסטי, ושעוזרים לקדם את העלילה: ילד שאינו רוצה להיות איכר ומגלה כשרון ציור, נשלח למקום היחיד בו יכול היה ללמוד בן איכרים עני–מקדש בודהיסטי. חברו החתול נותן לו השראה לצייר חתולים, ואף מציל אותו משד נורא.

ההצגה מתקדמת בקצב לא מהיר ולכן מתאימה לילדים"מיטיבי לכת"שפתוחים לחוויה ולאסתטיקה שמעבר לאלו בהן רובם מורגלים. הילדה שאיתי, בת החמש, נבהלה מהשד המרקד שבמקדש המכושף(אחד המפעילים חבוש במסכה גדולה—טכניקה נוספת בהצגה),אבל לרוב גילתה עניין בהצגה והצליחה לעקוב אחרי הסיפור ללא קושי, בייחוד כשבובת החתול הפרוותית הייתה נוכחת על הבמה. אני קצת התקשיתי לראות את המתרחש על המסכים הקטנים יותר בגלל המרחק בינם לבין הקהל שישב מאחור, כך שהייתי ממליצה על סידור במה אינטימי יותר.

הצגה עדינה זו מעניקה לצופים והצעירים חוויה מיוחדת, וטעימה מעולם כל כך שונה מהמציאות שלנו.

מומלץ מגיל5-6 ומעלה, וגם למבוגרים חובבי הז’אנר.