טיפול CBT  לילדים: חשוב לזהות קשיים רגשיים ולטפל בזמן

טיפול CBT לילדים הוא סוג של טיפול פסיכולוגי שמטרתו להפחית דאגות, פחדים ומצוקות רגשיות בגילאים שונים. הטיפול בגישתCBT  (הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית) מתמקד באיתור ושינוי של דפוסי מחשבה והתנהגות מזיקים העומדים בבסיס הקשיים הרגשיים שהילד מציג. התערבות טיפולית מוקדמת יכולה להיות קריטית ולמנוע את ההתפתחות של הקשיים להפרעות רציניות יותר בבגרות.

מה זה טיפול קוגניטיבי – התנהגותי בילדים ואיך הוא מתבצע?

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא טיפול מוכוון מטרה, מעשי וקצר יחסית – עשוי לנוע בטווח שבין 10-20 מפגשים (עם גמישות בהתאם לבעיה עמה מגיע הילד וקצב התקדמותו). כשמו, הוא מורכב משני חלקים:

החלק הקוגניטיבי

החלק הקוגניטיבי של הטיפול כולל איתור, איתגור ושינוי של מלכודות (או הטיות) חשיבה. מלכודות חשיבה יכולות להתבטא למשל בחשיבה דיכוטומית של “הכול או כלום” (ילד שלא הצליח במבחן אחד ותופס את עצמו ככישלון מוחלט), הכללת יתר (ילד שרב עם חבר סבור שאף אחד בכיתה כבר לא אוהב אותו), חשיבה קטסטרופלית (“גם בעתיד אף אחד לא יאהב אותי ואשאר לבד”) ועוד.

בחלק זה המטפל מסייע לילד לשים לב לדפוסי החשיבה המזיקים שלו ולהראות לו שהן לא בהכרח תואמות את המציאות בשטח. דרך כך לומד הילד בהדרגה להחליף את דפוסי החשיבה המעוותים בדפוסים בריאים ומציאותיים יותר: “זה שרבתי עם חבר אחד זה לא אומר שאף אחד לא אוהב אותי או לא יאהב אותי בעתיד. העובדה היא שיש לי כמה חברים טובים שנהנים מחברתי ואני מחברתם”.

החלק ההתנהגותי

דפוסי מחשבה שליליים נקשרים לרוב גם להתנסויות שליליות שחווה הילד במציאות. דוגמה לכך יכולה להיות ילד שבעבר נתקע במעלית ומאז מפחד לעלות במעליות. הילד נמנע ממפגש עם הגורם שממנו הוא מפחד (המעלית) ודרך כך “חוסך” לעצמו את החרדה המקושרת אליו (אותה חרדה שחווה כשנתקע במעלית בעבר).

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי כולל חשיפה הדרגתית של הילד לאותן סיטואציות מעוררות חרדה שבעבר נחוו כשליליות, על מנת לאפשר לו חוויה מתקנת בסביבה טיפולית בטוחה ונעימה יותר. המטרה היא לסייע לו להפחית את רמת החרדה באמצעות ההתנסויות החדשות ולמידה של טכניקות הרפיה אל מול הגורם המאיים (למשל נשימות, הרפיית שרירים וכדומה). בדוגמה שתוארה לעיל, תחילה הילד ייחשף לתמונות של מעליות, לאחר מכן ידמיין את עצמו נכנס למעלית באמצעות דמיון מודרך, ובהמשך יגיע עם המטפל לבניין עם מעלית עד שבהדרגה יכנס אליה לבדו.

למה חשוב מאוד לטפל כמה שיותר מוקדם?

כל דפוסי החשיבה שלנו מיוצגים במוח על ידי מסלולים עצביים שונים וייחודיים. מסלולים אלו הם בעצם “רשתות” של מספר תאי עצב שמחוברים אחד לשני ופועלים ביחד בסנכרון. כאשר רשת מוחית מסוימת מופעלת, המחשבה שמיוצגת על ידיה תעלה למודעות.

תחום מדעי המוח מלמד אותנו שהמוח האנושי הוא גמיש, כמו פלסטלינה – קשרים סינפטיים (קשרים בין תאי עצב) נוצרים ומשתנים בהתאם לתנאים הסביבתיים ולמה שהמוח לומד. הגמישות המוחית (או: הפלסטיות המוחית) נמצאת בשיאה בשנות החיים המוקדמות ובילדות. בתקופה זו המוח הוא כמו “ספוג” – מושפע מאוד מתהליכי למידה והפנמה של מידע ומסרים מהסביבה. זו גם הסיבה לכך שלילדים קל יותר ללמוד דברים חדשים כמו למשל נגינה על פסנתר.

אותו דבר עם דפוסי מחשבה. הם מתעצבים בילדות המוקדמות וככל שאנו גדלים הייצוגים המוחיים שלהם הופכים להיות יציבים יותר. בבגרות, אותם דפוסים יפעלו כבר באפן אוטומטי בתגובה לאירועים בסביבה. מסקנות אלו על אופן פעולתו של המוח מדגישות את החשיבות שבהתערבויות טיפוליות מוקדמות. ככל שנקדים לאתר ולהגמיש דפוסי מחשבה שליליים, כך גדל הסיכוי לייצר קשרים מוחיים חדשים ובריאים יותר אצל ילדים.

אז מתי צריך לפנות לטיפול?

נפנה לטיפול CBT כאשר אנחנו חושדים שמשהו לא כשורה עם הילד/ה. יכולים להיות כל מיני סימנים המעידים על מצוקה – החל משינוי במצב הרוח, פחדים לא מותאמים לגיל, הסתגרות/התבודדות, ביישנות קיצונית שמקשה על הילד/ה להיפתח לסביבה וליצור קשרים חברתיים, או לחילופין מוחצנות יתר הכוללת התקפי זעם, בכי וקושי בשליטה עצמית.

לא כל מצב כזה בהכרח יעיד על מצוקה רגשית, אך אם יש ספק אין ספק, וחשוב לפנות לגורם טיפולי מקצועי שיסייע להבין אם מדובר בקושי רגשי. במקרים של מצוקה רגשית חריפה, כדאי במקביל לפנות גם לפסיכיאטר ילדים על מנת לשקול התערבות תרופתית.

האם בטיפול CBT יש ניסיון להבין את שורש הבעיה?

טיפול CBT מתמקד בעיקר בשינוי של דפוסי חשיבה והתנהגות. הטיפול מכוון להקל על הסימפטומים שעמם מגיע הילד וככזה הוא פחות עוסק בגורמים הרגשיים הלא מודעים שהביאו להתפתחותם.

מתי רצוי לשלב את הטיפול עם הדרכת הורים?

כאשר ההורים מבקשים, או בטיפול בילדים בגילאים צעירים מאוד ובמקרים מורכבים יותר (למשל כאשר שיתוף הפעולה של הילד הוא נמוך), טיפול CBT ישולב עם הדרכת הורים במטרה לסייע להורים לבנות מנגנוני תמיכה לילד גם בבית.