רואד טריפ של אוגוסט עם הילדים בירושלים

הדס, אריק והילדים קפצו באוגוסט לרואד טריפ תזזיתי ומאתגר בין האטרקציות והפעילויות לילדים בירושלים וחזרו לספר איך היה.

20.8.2025 | הדס בן ארצי

אז איך עברנו יומיים באוגוסט עם הילדים בירושלים?

אוגוסט. שני ילדים, חופש גדול, ואני צריכה לבחור – אילת? תאילנד? צימר בצפון? אבל לא. החלטנו ללכת על ירושלים. כן, ירושלים – העיר שבה תמיד נדמה שכל כביש פתוח לרגל שיפוץ, וכל פטישון עובד שעות נוספות.

כמו נסיכה בכפכפים

מזל שבמושבה הגרמנית איכשהו לא נגעו. המבנים לשימור, וגם אני נשמרתי שפויה. סוף־סוף אפשר ללכת ברגל בלי להרגיש שאת בתוכנית “נינג’ה ישראל”. הלכתי על מלון-קרוב לעמק הרפאים, קרוב למתחם התחנה – וזה כבר משנה את כל החוויה.

בחרנו בוילה בראון. לא רציתי סאבלט, לא דירת יד שנייה עם מזגן מטפטף. רציתי בית מלון – כזה שמישהו אחר עובד בשבילי. מאכיל אותי-מנקה אחרי כולנו ונלחם על המצעים בלי לצקצק.

אני ,סאקרית רצינית של הבנייה נמוכה, התקרות גבוהות, האבן טמפלרית, והעיצוב של בראון גורם לך להרגיש לרגע שאת שייכת לאצולה. התהלכתי במסדרונות עם הכפכפים הלבנים והחלוק, כאילו המקום בבעלותי. לרגע הייתי נסיכה בממלכה, לא עקרת בית בינונית שלא מצליחה להחזיק חדר אחד נקי בבית.

המלון עלינו, האטרקציות עליהם

ועל הדרך, קבלו הפתעה שרבים מכם כנראה פספסו – הארנק הדיגיטלי של עיריית ירושלים. העירייה מפרגנת ב־100 ש”ח לאדם אם נשארים לפחות שני לילות (אם זה היה תלוי בי – הייתי זורמת על שבוע) אצלנו זה יצא 400 ש”ח. רעיון מצוין – גימיק שעובד ומקרב אותך לאטרקציות המיינסטרימיות.

אבל… וזה האבל… למה רק הרשתות הגדולות? מה עם המלונות והעסקים הקטנים, אלה שבאמת צריכים את הדחיפה?

אז כל הכבוד על היוזמה, אבל הייתי שמחה לראות את זה יותר שוויוני.  ועדיין שמחה על ההזדמנות.

קרקס ביער

התחלנו עם הגן הבוטני (אחלה מחיר! נמצא גם בארנק ובכל מועדון אפשרי וגם בלי-באמת מחיר נוח. ) וזה היה וואו. שואו
של קרקס בתוך גן ירוק, ברקע מבנה בדיוק בסגנון שמשלים את אוירת המושבה (שייך לבית קפה ״קפית״ שהיו הארוחות בוקר של המלון. מישהו יודע ״קפית״ על שום מה? חוסכת לכם חיפוש ושיחה עם הצ׳ט – קפה קטן מסתבר.

אז הגן הבוטני שהפך לקיץ לקרקס ביער עם פרח מרחף, לוליינית שנוחתת מהשמיים, סדנאות קרקס, מופע מרכזי שמשלב אמנים מהשורה הראשונה ושלטים עם קריצות מצחיקות שמכניסות את כולם לעולם הקרקס (מי שמכיר אותי יודע-אני בטעות גדלתי בבית רגיל-הייתי אמורה לגדול ג׳יפסית בקרקס נודד אם זה היה תלוי בי).

חבל שזה רק מוגבל לחופש ולא קונספט שיישאר שם לתמיד, כי מדובר על אירוע סופר מהודק הפקתית ואולי כשיבינו כי טוב (כי היה ממש טוב). במיוחד באוגוסט זה נדיר, למצוא שילוב כזה של פסטורליה והומור – זה זהב.

מבוך האינסטגרם

ובמעבר חד ובמרחק קרוב: המבוך בארנה …. המבוך האמיתי פה הוא לא לילדים – אלא לאימהות, איך להתחמק כשהילד מצביע ואומר: “ראיתי את זה באינסטגרם!”. בפועל? קצר, יקר, לא באמת מאתגר. אם בא לכם לשרוף שעה והרבה כסף – לכו. רק תעשו לעצמכם טובה ולפחות תמצאו כרטיסים בהנחה. אני? חסכתי לעצמי.

אחלה של קרח

ואז הופ לאחלקרח. פה קיבלתי חזרה קטנה לניינטיז, כשעוד החלקתי בלב המפרץ עם החברות. הילדים הפכו את זה למשחק הישרדות: כמה זמן מחזיקים על הרגליים בלי ליפול. וזה היה תענוג לראות אותם רבים עם עצמם במקום אחד עם השני. זו אטרקציה שלא מפספסים בשיא החום. הכניסה היא בסבבים מתוזמנים מראש, וזה מצוין כי ככה הכול מתנהל חלק.

הטיפ שלי: עשר בבוקר – זה הזמן המושלם. הכי מאוורר, הכי נעים, פחות עומס. ככל שהשעות מתקדמות – יש יותר אנשים. עכשיו תחליטו איזה טיפוס אתם: אוהבי שקט או זורמים עם הקהל. ומי שמוותר על הקרח ונשאר בצד – הופך להיות צלם רשמי וגם לקפוא על הדרך, לא בהכרח בסדר הזה.

העיר של דוד והחווה של בת שבע

בעיר דוד לא הבנתי איך מקום כל כך עתיק מצליח להיות כל כך חדש. מתוחזק למופת, מלא אטרקציות, וכל חוויה שם מרגישה מושקעת. ביום – מסלולים קסומים, בערב – מופעי אורות מרהיבים ועוד.

בחווה בגיא – סדנאות נפלאות: נפחות, קדרות, וכתב חרטומים ומלא פעילויות שמחכות לכם בחווה בחופשות ובחגים. יש גם אומגה מטורפת וגשר ארוך שפספסתי הפעם, אבל סימנתי לטיול הבא. זה לא מרגיש “תיירות סחית”, אלא משהו אמיתי שאתה חייב לסמן עליו וי.

ואז הגענו אל מעלית בזמן. פה נגמר לי הפרגון. זו לא “נסיעה בזמן”, זו חזרה לסבנטיז. סרטון ברזולוציה מביכה, סאונד מקרטע, סיפור משמים. הכיסאות רועדים כאילו כדי לתת תחושת תנועה, אבל זה יותר מרגיש כמו מנגנון עונש להורים כדי שלא יירדמו. אולי זה עבד פעם. ב־2025 זה פשוט לא עובר ואולי באמת הגיע הזמן להשתדרג.

לשרוד את אוגוסט זה מדע מדויק

כדי להחזיר את הטעם הטוב – קפצנו למוזיאון המדע.
שם תמיד מגלים משהו חדש. הפעם נתקלנו בהצגה “חומץ וסודה”. כרטיס ב־10 ש”ח, תוכן מושקע ומצחיק, ויצאנו כולנו מרוצים.

ועל הדרך – בזכות המקומיים שהכניסו אותנו לקבוצת הוואטסאפ של ההורים – נפלנו על שבת ירושלמית. חינם, רחוב סגור, קרקס, מוזיקה. הילדים בעניינים, ואני בעננים.

והאוכל הירושלמי? קפצנו למסעדת טלביה, שיש סביבה הייפ רציני כמו שהיה פעם לפוקאצ׳ה בר ואכן היה וואו. חוויה קולינרית אמיתית. אה… וגם ארוחת הבוקר במלון היתה מעולה.

והמסקנה?
אוגוסט בירושלים זה לא משחק ילדים. אבל עם מלון טוב כעוגן, קצת פרגון מהעירייה, ואטרקציות שמעלות חיוך – זה אפשרי. ובסוף, כשישנתי טוב בוילה בראון, אפילו אוגוסט הרגיש כמו חופשה.