עונשים וילדים

מאת: בת-שיר סולמי

*הכותבת היא גננת בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה

מכירים את הרגע הזה שהילד בודק את התגובה שלנו עד קצה היכולת?! הרגע שבו אנו נשארים חסרי אונים מול התנהגות חדשה, לא מוכרת ולא רצויה? ילדים מאמצים התנהגויות חדשות לאורך כל תקופת התפתחותם ובדרך בודקים את הגבולות הניצבים בפניהם. בגילאי שנה שנתיים נראה נשיכות, דחיפות, משיכות, בהמשך מילים לא נעימות, קללות, יריקות והיד (והפה) עדיין נטויה. איך נגיב להתנהגות לא רצויה של ילדינו? האם זה בסדר להעניש את הילד שלנו? באיזה"עונש"נבחר? בתיאוריה היינו רוצים לגדל את ילדנו בשיטת הגזר בלבד, האם זה אפשרי?

 

סקינר, תיאורטיקן פסיכולוגי, מוביל בתורת הלמידה, הגדיר את המושג"עונש"כ: "גירוי לא נעים המפסיק את תדירות התגובה".זאת אומרת, כביכול מצאנו תגובה שתכחיד את השימוש בהתנהגות הלא רצויה. אם הילד נושך אותנו, ניקח לו את האופניים החדשים שקנינו לו אתמול ונצפה לכך שלא יינשך יותר לפחות בתקופה הקרובה. מתי ניקח את האופניים? האם יש קשר בעיני הילד בין האופניים לבין הנשיכה? האם הוא מסוגל להבין את הקשר שיצרנו? לכמה זמן ניקח את האופניים? מתי נחזיר?

 

כדי שתתקיים למידה, העונש צריך להתקיים בנוכחות מי שמטיל אותו, לכן השפעתו היא לאורך זמן קצר. כדי שילד יבין את הקשר בין המעשה שעשה לבין התגובה שלנו, עליה לבוא מיד בסמוך לביצוע המעשה. בגילאי שלוש ומעלה ילדים מתמודדים עם משימות התפתחותיות שדורשות מהן יוזמה ותגובותינו יכולות לגרום להם לאשמה. לטענת הפסיכולוגים, לתגובת העונש יש השפעה רגשית שלילית והיא יכולה להשאיר תחושה קשה גם אחרי שהסתיימה. האם התכוונו לפגוע בעולמו הרגשי של ילדנו או רק ללמד אותו את דרישות העולם המציאותי והחברתי?!

 

לעתים נדמה כי המילה"עונש"מקבלת קונוטציה שלילית בדור ההורות הקיים. כאילו שגם כשאנחנו כבר מענישים את הילדים שלנו, אנחנו לא בדיוק יודעים איך ולמה לעשות זאת. בנוסף, לעתים קרובות אנו מענישים גם את עצמנו, כאחראים לאכיפת העונש. אם כעונש נמנע מילדנו לצאת איתנו לשייט קייקים, איפה נהיה אנחנו בדיוק -כאשר הוא ירצה את עונשו?

 

כעיקרון, אם ברצוננו להכחיד התנהגות מסוימת, מנשיכה, מכות עד התבטאות קשה מולנו, התיאוריה אומרת שהדרך הטובה ביותר היא לדבר עם הילד. להגיב בקצרה, בצורה עניינית וקבועה שאינה משתמעת לשתי פנים: לא נושכים. כמובן, שהתיאוריה במקרה הזה נותנת מענה למקרים שגרתיים, שבהם הילד בודק, מקבל תגובה ומפסיק את התנהגותו השלילית. אך מה עושים עם ילד, שלמרות בקשותינו ממשיך למשוך בשערות של אחותו בצורה קיצונית ובתדירות גבוהה? ברור שנצטרך להחריף את התגובה, להבהיר בצורה חד משמעית שהמצב לא יכול להימשך כך ולעלות בהדרגה את חריפות תגובתנו.

 

למרות שהבנו את משמעות ההשלכות של העונש ובטח של השימוש בו בתדירות גבוהה, נסיבות החיים והרצון לעמוד בזמנים והספקים מביאים אותנו לא פעם לאיים בעונש ולעתים אף בתדירות גבוהה. אז קודם כל מומלץ להבין את תפקידנו כהורים ומה מצופה מאיתנו. נכון, בהחלט תפקיד מורכב ומאתגר, יחד עם זאת מספק ומעורר חושים. כמו שהתכוננו במשך חודשים ארוכים לערב החתונה ודאגנו לכל הפרטים מהקטן עד הגדול, כך נמשיך ונטפח את דור ההמשך שלנו כדור עם גבולות. יצירת גבולות ברורים דורשת עקביות ונחישות.

 

כדי לשלול התנהגות לא רצויה אפשר לומר שלא מתנהגים כך ומיד להציג את הדרך החלופית, שבה יכול הילד לנקוט בפעם הבאה שייתקל בסיטואציה כזו. מיד להוסיף ולומר לילד שאנחנו סומכים עליו שיזכור וינהג בדרך חיובית יותר בפעם הבאה. תגובה כזו יכולה להקנות לילד הרגשה שהוא אהוב ומוצלח גם אחרי שעשה טעות ובנוסף לפתוח לו דרך לחשיבה חיובית וגמישה לעתיד.