מיתוסים בציורי ילדים

20לציורים כשפה המביעה את עולמם הפנימי של ילדים, נלוו במהלך השנים מיתוסים רבים שעוררו דאגה מיותרת בקרב הורים שגילו עירנות לגבי המתרחש בציורי ילדיהם. לפני שאמנה כמה מיתוסים שכאלה ואעמוד על ההבדלים ביניהם, חשוב לציין כמה הנחות יסוד–פענוח ציורי ילדים והתייחסות בכלל לכל הקשור לעולמם של ילדים אינו יכול לעולם להישען על סימן ותופעה אחת. כלומר, גם בבואנו להביט על עולמו של הילד מבעד לציוריו חייבים להתקיים מספר תנאים: האחד, יש לבדוק כמה עשרות של ציורים (למעלה מ-30) שצוירו על פני תקופה של חצי שנה ויותר ובסביבות שונות –הסיבה לכך, היא שבמהלך תקופה שכזו ניתן לאתר מגמות התנהגותיות שונות המאפיינות את הילד לאורך זמן ולא התנהגות חד פעמית.

התנאי השני, הוא שלעולם סימן אחד אינו מעיד על מגמה אישיותית רחבת היקף. כדי להגיע למסקנות שונות יש להצליב מספר סימנים ולעקוב אחר הופעתם המגמתית בציורים, רק חזרות של תופעות והצלבות בין סימנים שונים יעידו על כיוונים הקשורים לאופי התפקוד של הילד. התנאי השלישי והחשוב לא פחות, הוא כמובן השיחה עם ההורים. שיחה זו נעשית לאחר פענוח הציורים והסקת המסקנות, אך היא חשובה משום שההורים הם השותפים החשובים ביותר לתהליך מעצם היותם הדמויות המשמעותיות ביותר בחייו של הילד. מניסיוני, תהליכים הנעשים בשיתוף דינמי של ההורים זוכים לתוצאות טובות ולעיתים אף מהירות יותר, מה גם שתחושת הסיפוק וההצלחה משותפת במקרה הזה לכל חברי המשפחה. בדומה לתנאים שהוזכרו לעיל, הציורים המוצגים כאן הינם חלק ממכלול ציורים רחב ומעמיק שנבדק לאורך זמן ובעקבות הצלבת נתונים שונים הוסקו המסקנות.

מיתוס1: לא ניתן לפענח שרבוט, זה סתם קשקוש בלבוש!
לא נכון. מהשוואה מהירה בין שרבוטיהם של כמה ילדים מאותו הגן, תוכלו לגלות הבדלים בעוצמת הלחץ שמשקיעים ילדים שונים או ילדים המעדיפים לשרבט תנועות ספירליות ועגולות לעומת ילדים המעדיפים שרבוטים קוויים וזוויתיים. תוכלו לגלות פעוטות המסרבים לצייר בצבע כלשהו וילדים ששרבוטיהם מתפרשים על כל הדף לעומת אלו שמתמקדים באזור אחד.
ההבדלים בשרבוטים רבים ומגוונים ומעידים על הבדלים במזגם ובאופיים של הילדים. כדי לפענח שרבוט יש לבדוק מספר רב של שרבוטים שצוירו לפחות החל מ-4 חודשים מהרגע בו התחיל הילד לצייר, לאחר תקופה זו, עפי”ר יתחיל להשתקף מהציורים אופיו של הילד ומידע לגבי האופן בו הוא חווה את המתרחש סביבו.
נטע , בת ה-2:9 נכנסה לגן חדש ומאז חל שינוי משמעותי בהתנהגותה. מאחר ונאספו ציורים במשך שנה, ניתן היה לערוך השוואה ביניהם, לבדוק היכן היתה נטע לפני המשבר ומהן הסיבות למשבר.
בשרבוטיה מופיעים סימנים לעקשנות ולהתנגדות המאפיינות אותה. נטע רוצה לפעול לבד ונהנית להכתיב את חוקיה לסביבה. ניתן לראות זאת, בין היתר, בלחץ החזק שהיא מפעילה על הדף.
סגנון השרבוט שלה מעיד על ערנות רבה לכל המתרחש סביבה. היא אוהבת להביט על מפות גיאוגרפיות, זוכרת כל פרט קטן, ולמרות חשיבתה המהירה שוקלת את צעדיה בדיוק ובזהירות רבה.
בגלל שמיעה מוסיקלית יוצאת דופן המאפיינת אותה, היא שמה לב להבדלים הקטנים ביותר בטון הדיבור, קולטת באופן אינטואיטיבי את המתרחש, ומיד מעניקה למציאות פרשנות אישית משלה. בשרבוטים ניתן לראות בבירור,

את התקופה בה הכל הופך למכווץ (השרבוט החום) ונטע מגלה נטייה להסתגרות שמדאיגה מאוד את הוריה. במהלך תקופה זו, ניכר שהיא קשובה יותר לדרישות החוץ מאשר לרצונותיה שלה וממהרת לרצות את הסביבה, כמו כן מופיעים בציורים סימנים של פחדים יוצאי דופן הגורמים לה להפרעות בשינה, עצירות ושינויים בדפוסי האכילה. מבחינה חברתית, ניכר קושי הסתגלותי שהתבטא בשינוי התנהגותה בבית ובהיצמדות חזקה להורים. לאחר הכוונה שקיבלו ההורים, במסגרתה החליטו להעביר את נטע לגן ובו מספר ילדים מועט יותר , ניתן היה לראות שינוי לטובה בשרבוטים.

הקו וסגנון השרבוט חזר להיות זורם ופתוח כפי שהיה בעבר ומעיד על נוכחות ובטחון של נטע בהתנהלותה.

מיתוס2: כשילד מצייר בצבע שחור הדבר מעיד על בעיה או על דיכאון חמור!
לא נכון. השימוש בצבעים בציורי ילדים אינו תלוי תרבות, לפעמים ילדים מציירים בשחור רק משום שהצבע היה זמין ונגיש באותו רגע. ילדים רבים אוהבים את הצבע השחור משום שהוא יוצר ניגוד חזק אל מול הדף הלבן. ציורי ילדים מגטו טרזינשטט מראים על העדפה ברורה לשימוש בצבעים בהירים על אף המצוקה הרבה והזוועות שמסביב.

מיתוס3: ילדים שמציירים דמות ללא ידיים סובלים מהתעללות מינית או פיזית!
לא נכון. כדי להסיק מציורים מסקנה חמורה שכזו חייבים להופיע בו זמנית מספר רב של סימנים ותופעות בציור. ציור דמות ללא ידיים אופייני לגיל חמש, חולף על פי רוב ואינו מעיד בהכרח על מצוקה והתעללות. אגב, אין הדבר מעיד על כך שהילד לא מכיר את חלקי היד השונים וגם אם שואלים את הילד מדוע החסיר את הידיים, עפי”ר נותרים ללא מענה של ממש, או שהילד יוסיף את הידיים ובציור הבא שוב יחסיר.

מיתוס4: אם הילד לא אוהב לצייר, כנראה שקיימת בעיה מוטורית!
נכון חלקית. היכולת לצייר מחייבת מיומנות מוטורית אך לא כל הילדים שמסרבים לצייר סובלים מבעיה מוטורית. חלקם לא אוהבים לצייר מתוך העדפה ברורה לפעולות מוטוריקה גסה (ריצה, שחייה…)–הם יציירו, יכתבו וגם יכינו שיעורים בעתיד, אך ישתדלו לעשות זאת במהירות כדי לצאת ידי חובה. סיבה נוספת להפסקת הציור קשורה לחוויית התערבות ששיבשה את תהליך התפתחות הציור הטבעית, למשל כאשר הילד עדיין בשלב השירבוט התחיל אחד מבני המשפחה ללמדו כיצד לצייר צורות, לימוד זה הינו למעשה ‘קפיצה’ לשלב מתקדם יותר בציור, וההתערבות הנערכת במהלכו עלולה לגרום לילד להתנתק ולמאן לצייר. סיבות נוספות הן העמסה של אזהרות ‘שמירה על ניקיון’ למיניהם שפוגמות באווירה היצירתית, ביקורת מצד מבוגרים ואף ילדים (אחים גדולים למשל) ועוד. כמובן, שיש גם מקרים שפשוט לא אוהבים לצייר, וגם זה בסדר…

מיתוס5: ציפורים ברקיע הציור, וסורגים בחלונות הבית מעידים על מצוקה שהילד חווה!
לא נכון. נושא איתור המצוקות בציורים הוא נושא מורכב ומלא השלכות, ככזה יש לנהוג בו משנה זהירות ולא להיחפז ולהסיק מסקנות על בסיס תופעה אחת. גם נושא הציפורים וגם נושא ציור הסורגים נמצא במחקרים אקדמאיים כבלתי מובהק כסימן להתעללות או מצוקה, יתר על כן ילדים שאינם משתייכים לקבוצת הסיכון (קרי: ילדים שחוו התעללות נפשית, פיזית, מילולית והזנחה) אף הרבו לצייר סורגים….

מיתוס6: כשילד כותב בלחץ חזק מעיד הדבר על מצוקה!
נכון חלקית. כתיבה בלחץ חזק בגילאים מסוימים מעידה על מתח שרירים גבוה שנובע לפעמים ממתח בו שרוי הכותב.יחד עם זאת, בגיל6,7 הגיל בו מתחילים לכתוב באופן רציף אחד ממאפייני הכתב הוא לחץ חזק. מאפיינים נוספים הם: כתב יד גדול, רחב וללא מרווחים. מהירות הכתיבה איטית ונעשה ניסיון לעצב את האותיות כפי שצריך, ניכרות הדגשות של אותיות בסוף המילה ובתחילתה (הדגשות בגודל, לחץ חזק או קו עבה). בגיל זה גם חלק ניכר מהילדים מעדיפים לאחוז את העיפרון קרוב לעופרת העפרון (השפיץ)

לסיכום, אני בטוחה שמיתוסים חדשים עוד יצוצו מדי יום, חשוב לזכור שאין להסתמך על סימן אחד כשבאים להתייחס באופן רציני לפענוח דפוסי התנהגות. אני מאמינה שככל שהמודעות לנושא תגבר, יזנחו המיתוסים בצד הדרך והמורכבות של הנושא תקדם את כולנו להבנה מעמיקה יותר של הילדים שלנו, ואולי גם של הילדים שבתוכנו.

המאמר נכתב על ידימיכל וימר,המתמחה באיבחון כתבי יד של ילדים ומתבגרים, בטיפול משפחתי והנחיית הורים ומחברת הספרציורים מדבריםהנותן להורים, מחנכים ומטפלים כלים חדשים ואפקטיביים לפענוח ציורי ילדים והמסרים העולים מהם.

קראו עוד עלמיתוסים בציורי ילדים

לאתר של מיכל וימר לחצו כאן

לצפיה בפרק לדוגמא מתוך הספר ציורים מדברים לחצו כאן