“יש לי גלידה הכי טובה… הכי טובה ומשובחה…”, כן היה זה שיר ילדות שעה שנשמעה המוסיקה מה”אוטו גלידה” שהיה פוקד את שכונתי בקרית אליעזר בחיפה. אספתי את המטבעות המעטים שחפנה בידי אמי ורצתי ל”אוטו גלידה” כשאני מדדה ומקפצת מרגל לרגל:”יש לי גלידה הכי טובה … הכי טובה ומשובחה…”.
אבל לא רק אני. תור ארוך של ילדים בכל הגילאים השתרך לו כשכולם עומדים בסדר מופתי זה אחרי זה ולוטשים עיניים אל מוכר הגלידה ששימח אותנו בכל פעם שהיה מגיע לשכונה.
לא שלא היתה גלידה במכולת השכונתית, היתה גם היתה בטעמים בסיסיים של שוקולד, חלב תות ולימון. אולם עצם חווית קניית הגלידה מה”אוטו גלידה” זה היה כל העניין. זו חויה שמלווה אותי כל ימי חיי וגם היום כשאני שומעת את ה”אוטו גלידה” בשכונתי תל גנים ברמת גן, אני נזכרת בחוויה, בריחות ובטעמים.
מה יש בגלידה הזו שאנו כל כך נהנים ממנה?
מהיכן היא צמחה?
כיצד היא נתפסת בתרבויות שונות?
על שאלות אלה ועוד אנסה לענות בכתבתי זו.
מהי הגלידה?
הגלידה היא למעשה מאכל קפוא המבוסס על חלב או מים.
בגלידה אנו מקנחים ארוחה או אוכלים בין ארוחות בשביל ההנאה הרבה שהיא גורמת.
גלידה שנוצרת על בסיס של מים ללא חלב נקראת סורבה.
יש לשמור עליה במקפיא על מנת שלא תימס.
כמובן שאם הגלידה מורכת על בסיס שמנת היא הטובה ביותר, ואכן גלידת השמנת האיטלקית שנחשבת למאוד איכותית נקראת “ג’לאטו”.
תתפלאו לגלות שלא רק אנו כה אוהבים גלידות. הצורך במתוק המיוחד והקריר הזה היה נעוץ עוד בשחר ההסטוריה.
הסטוריה של גלידה?
כן, לגלידה יש הסטוריה. היא עברה ממדינה למדינה, כאשר הראשונים שהקפיאו ונהגו להוסיף מיץ ענבים שהיה זמין לקרח היו הפרסים. הם גם נהגו לשמר אותה במרתפים תת קרקעיים שהרי שם הקרירות היתה רבה. הסינים הגדילו לעשות והוסיפו לגלידה מיצי פירות כדי לשבח אותה ולגוון אותה בטעמים שונים.
הקיסר נרון ששמע על “המעדן המתוק” המיוחד הזה החליט שהוא מייבא את הגלידה מסין, ואף איחסן מתחת לארמונו כמויות גדולות של קרח כדי לשמור על איכותה של הגלידה.
אין ספק שהאיטלקים יודעים עד היום להכין גלידות מדהימות. וכל מי שיבקר באיטליה או בסיציליה יופתע מהמבחר הבלתי נגמר של גלידות על סוגיהן וטעמן המיוחד.
כך הפכה הגלידה למשאת נפשם של אזרחי ארצות העולם והגיעה לצרפת, מדינות אירופה ואף לארה”ב. הגלידות הבסיסיות הלכו ולבשו צורה ובתרבויות שונות אף הוסיפו להן והשתמשו בהן בצורות שונות.
גלידות בעולם הגדול:
תתפלאו לגלות שגם בארצות הקור מאוד אוהבים לאכול גלידה. בלפלנד למשל, בה בקרתי לאחר שקראתי את הספר “אלה קארי הילדה מלפלנד”, גיליתי שיוצרים גלידה מחלב איילים ושלג. זו גלידה ביתית ומאוד קלה להכנה, הנוצרת בבחישה מועצת של חלב האיילים בתוך דוד גדול. בגלל סמיכותו של חלב האיילים ושמנוניותו היא מאוד טעימה.
יש תרבויות המכינות גלידות על בסיס תבלינים וטעמן מיוחד ונפלא. בהודו למשל יוצרים גלידות איכותיות בטעמים של פירות ותבלינים כמו: זעפרן, מנגו, פיסטוק והל.
באיראן, שגם היא מתהדרת בשילוב הפירות בגלידות, מוסיפים שמנת מתוקה עם חלב ומי הוורדים הנוספים הופכים את טעמה של הגלידה האירנית למאוד מיוחדת. הגשתה של גלידה זו אף היא מיוחדת, היא מוגשת בין שני ופלים עגולים ולעיתים גם על ברד פרסי עם איטריות ומי ורדים. גלידה זו נקראת “גלידת אכבר משטי”, שהוכנה לראשונה לרגל בואו של נשיא צרפת לאיראן במאה ה-19 ונקראת על שם מי שהכין אותה.
היפנים כמו היפנים הכבירו לעשות. אצלם הגלידות לבשו צורה קצת שונה ויש להתרגל לטעמן. על גלידת שעועית אדומה הנקראת “מוקי” שמעתם? ו”מאצה” העשויה מתה ירוק וכמובן שאי אפשר בלי גלידת אורז שנקראת “מוצי”. דביקה אך מיוחדת בטעמה.
הסטורית הגלידה הישראלית:
מסתבר שגם לנו יש הסטוריה של גלידה. “גלידת באר שבע” נוצרה על ידי סבתא יוליה רוטנברג, מי שהביאה לארץ שתי מכונות ליצור גלידה לפני כשישים שנה ואתן החלה לייצר גלידות במבנה ישן במרכז העיר העתיקה, שהוסב לאחר מכן למפעל קטן לייצור גלידות איכותיות.
עם הזמן החלה לרקוח טעמים שונים ומגוונים והגלידריה שלה הפכה לשם דבר. גלידות בטעמי פיסטוק, שוקולד, מבחר פירות, כל אלה הפכו את הגלידות האיכותיות הללו למבוקשות עד מאוד באקלים היבש של באר שבע. מה גם שסבתא יוליה הקפידה לשמור על הכנת הגלידה באופן מקורי כגלידה ביתית. כיום נכדה עודד בר ממשיך במסורת יצור הגלידה.
אבל לא רק. במקביל פתחו זוג עולים מבולגריה את “גלידת קוזו” ביפו שנמכרה כ”גלידת מסטיק”, אולם ייצורה היה מצומצם בטעמי שוקולד ווניל. הראשונה בארץ.
“ויטמן” התל אביבית אף היא עשתה את צעדיה הראשונים באותן שנים ו”גלידת תל חנן” שיוצרה בצפון בטעמים מגוונים ובאיכות נפלאה.
סחר הגלידה הלך והתפתח. ברמת גן משביחה את טעמי הגלידות גלידת “אנדרי” מתוך רשת הגלידריות. זוכרת אני שבדרך לבת ים, מקום משכנה של אמי, בעוברי דרך יפו הייתי נעצרת ב”גלידת אנדרי” כדי לפוש על גלידה טעימה קרה ומרנינה.
לא רק שוקולד ווניל כי אם טעמים מפתיעים שהלכו והתפתחו עם השנים. גלידה בה מתחבאים אגוזים ושקדים המעשירים את טעמה, ועתה שהסניף ברמת גן קרוב אל מקום מגורי, מרבה אני לקנח ולהתקרר בגלידה טעימה, איכותית ומגוונת בטעמיה ובשילובי הטעמים והתוספות שבה.
כאן לא רק שאוכלים גלידה בטעמים שונים, כי אם גם קינוחים המבוססים על גלידה. את הרשת הקים אנדריי חבש מיפו, האמון היום ביחד עם שף החברה על פיתוח טעמים חדשים ומיוחדים.
הגלידה לובשת בשנים האחרונות צורות מגוונות, לא רק בתוכנה, בטעמיה ובייצורה, כי אם גם בצורת הגשתה. יש מי שמגישים גלידה בכוסות קרטון, בקונוסי ופלים, בגביע קוקטייל, בצלוחיות ועוד, העיקר שטעמה של הגלידה ישמר לאורך הטעימה.
עולם הגלידות מגוון עד מאוד וכולל מושגים רבים הקשורים בגלידות. הבה נברר כמה מהם, שנדע גם מה לדרוש לפני שאנו מזמינים את הגלידה בדוכן הגלידות.
גלידת שמנת:
גלידת שמנת צריכה לכלול שמונה אחוזים של שומן חלב. וכמו כן מוצקי חלב כמו סוכר חלב.
ג’לאטו:
גלידה הנוצרת מחימום מבוקר של חלב, שמנת, חלמונים וסוכר עד לכדי הסמכה ופיסטור. תהליך ההקפאה נעשה תוך כדי ערבוב, והאויר הקפוא בתערובת הוא זה שהופך אותה לגלידה. מגוון הטעמים כאן הוא רב : פיסטוק, קוקוס, אגוזים, ריבת חלב, קפה ועוד ועוד.
גלידת יוגורט:
כשמה כן היא, עשויה בעיקרה מיוגורט. גלידה זו יוצרים על ידי הקצפת יוגורט עם טעמים שונים. את גלידת היוגורט מקפיאים הקפאה חלקית.
יש כמובן גם את הפרוזן יוגורט אותו מקפיאים הקפאה מלאה.
גלידת מסטיק:
זוהי גלידה השונה מקודמתיה. היא נפוצה בעיקר בארצות ערב, בתורכיה וגם בישראל ניתן להשיגה בכפרים ערביים. לצורך הכנת גלידה זו משתמשים בתבלין המסטיקה שהוא מיוצר מעץ האלה ומערבבים עם קורנפלור ואבקת סחלב.
גלידה אמריקאית:
חכמים גדולים היו החוקרים האנגליים שהצליחו להכפיל את דחיסת נפח האויר לתוך הגלידה בעת יצורה. כך חל שימוש מועט בחומרי הגלם וצומצמו עלויות הכנת הגלידה. גלידה זו מוגשת לנו כשהיא מופקת ממכונה אל תוך הגביעים אותם אנו יכולים לבחור בגדלים שונים.
גלידת סורבה:
זהו פתרון נפלא למי שאוהב גלידה אך לא מסתדר כל כך עם חלב. גלידה זו מיוצרת על בסיס מים וסירופ של סוכר. היא מופקת בטעמים רבים בצורת עירבול מיוחדת.
ועתה רוצו לגלידריה לאחר שאתם כבר יודעים איזו גלידה תבחרו… ואם ה”אוטו גלידה” יעבור בשכונתכם, נסו גם אותו כי יתכן שהוא שריד אחרון של הגלידות שנמכרות בצורה זו כשהן מגיעות ממש עד ביתכם.
כתבה : מיקי אינהורן- נלקנבאום.
צילומים: יח”צ.