שיחת הטלפון תפסה אותנו לא מוכנים. נופש? במצפה רמון? רק עכשיו הוסרו מגבלות, השבוע הלוהט בחיינו נגמר ואנחנו ציפינו לסוף שבוע שקט בבית. ובמחשבה שנייה, העברנו עכשיו חודשיים של סופשבוע בבית, הגיע הזמן לצאת וליהנות!
קצת היססנו, כי בדיוק הסתיימה התקופה האהובה עלינו במדבר, ומעכשיו נראה שיהיה חם מדי בדרום אבל החלטנו להיענות לאתגר.
טיול במצפה רמון
ארזנו את הילדים והדרמנו למצפה רמון.
הגענו לאור-חאן, מתחם אירוח צנוע ברובע הבשמים שהוא הכלאה בין אוהל בדואי לגסט-האוס הודי: אוירה רגועה, ריהוט נמוך, שטיחים ובית קפה קטן ששוכנים במבנה שבעבר היה מתחם תעשייתי. המקום קרץ לבני ה-17 שבתוכנו: כונניות ספרים בכל חדר, מארזי שש-בש ופינת נגינה החזירו אותנו לתקופה בה היינו צעירים וחסרי דאגות. הילדים נהנו לקפץ בין המזרנים ולהתנסות בדרבוקות ובגיטרות, ואנחנו פצחנו בטורניר שש-בש סוער.
לאחר שהתמקמנו בחדרים (שימו לב שתבקשו חדר עם מזגן) עברנו לארוחת שף בניצוחו של אבישי המקסים שמבשל כבר שנים רבות במסגרות שונות ועכשיו מתמקד בפן הטבעוני. התחלנו בגספצ’ו עגבניות מרענן, המשכנו לפולנטה עם פטריות וגרעיני תירס קלויים ולמנה מדהימה של עראיס כרובית ופטריות. מי צריך בשר? מאחר והמנות פחות קלעו לטעמם של הילדים הבררנים שלנו, חזרנו לחאן ושם הזמנו שקשוקה ופסטה.
לאחר מנוחה קלה המשכנו לסיור ברובע הבשמים – אזור התעשייה לשעבר של מצפה רמון שעבר הסבה מרתקת למתחם בילויים, פנאי ויצירה. הכל התחיל עם ניר בן-גל וליאת דרור שהחליטו לפתח את החזון האמנותי והחברתי שלהם במצפה רמון ב- 1999 אז קיבלו האנגר ענק לפעילות המחול שלהם. היוזמה המפתיעה משכה אמנים רבים ועודדה את מצפה רמון להקצות מבנים נוספים באזור התעשייה הנטוש לטובת אמנים מקומיים.
במהלך הסיור זכינו לבקר את מפעל הקוסמטיקה פארן – בניצוחו של איתי קינן ש- 40% מהתוצרת שלו מיוצאת למדינות בעולם. מפעל הקוסמטיקה מבוסס על מוצרים טבעיים בלבד, ללא תוצרי לוואי מנפט שהם הרכיב העיקרי בסבונים תעשייתיים היום. הסיור כלל הצגת חומרי הגלם השונים שחלקם עולים עשרות אלפי דולרים לליטר, וחשף כיצד מתנהלת התעשייה המרתקת הזו. חנות המפעל מדיפה ניחוחות גן-עדן וכולנו התאבזרנו בסבונים יפהפיים ובמשחות שונות.
אחרי הכל, מי אם לא אנשי המדבר יודעים מה עוזר לעור רגיש ויבש.
אמנות עצמאית באזור
המשכנו בסיור לסטודיו “חקוק באבן” של עליזה חזן – גלריה מרהיבה של יצירות אומנות שמקומן איפשהו בין תצוגה במוזיאון לארון היודאיקה הביתי. עליזה אוספת ענפים ואבנים בשיטוטיה במדבר, ומהם מרכיבה מזוזות, חנוכיות ועוד פריטים יפהפיים. כשהגענו לגלריה, הופתענו לגלות סיר דגים מבעבע על הכיריים בחלק האחורי של הגלריה וגילינו כי ההאנגר מורכב מקומה תחתונה של גלריה וסדנת עבודה, ומקומה עליונה ובה עליזה מתגוררת.
מסתבר כי מועצה מקומית מצפה רמון היא המועצה היחידה בארץ שמאפשרת מגורים בשטח תעשייתי, וכך אמנים בוחרים לחיות בבתי המלאכה בהם הם יוצרים ומוכרים את יצירותיהם.
אמנות הרחוב המרשימה מלווה אותנו בסיור לאזור המתפרה שעברה לידי הפועלות, וכן לתחנת טעינת המכוניות החשמליות better place שלא זכתה לעבוד כי החברה התפרקה בטרם סיימו לבנות אותה. כעת, תחנת הטעינה מתוכננת להיות מתחם אירוח.
מצפה רמון כובשת את המטיילים בה, אולם שימו לב כי הסיור מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים גדולים ולא לקטנטנים שיאבדו סבלנות מהר מאוד.
חזרנו לחאן, ושם התקבלנו בנגינה ושירה של חבריו של בעל המקום שרון, שמתאספים יחד מדי שבוע לקבל את השבת במוזיקה. המטפונה (תבשיל עוף ואורז) התבשל לאיטו על מדורה מעבר לכביש, ואנחנו התכוננו לארוחת הערב עם מבחר מהסבונים הטבעיים.
לפרטים על אפשרויות הלינה והפעילויות למשפחות בחאן: 052-570-7752 או באתר: www.spice-quarter-inn.com
שבת במצפה רמון
לאחר ארוחת השבת התכוננו לאירוע המרכזי – פעילות אסטרונומית במכתש. ההתרגשות היתה בשיאה, ושרוולים ארוכים נשלפו מהמזוודה שכן לא להאמין – אבל ממש היה קר בערב באמצע מאי במדבר!
נכנסנו לרכבים ונסענו אחרי נדב, האב המייסד של הפעילות האסטרונומית במצפה רמון שהבין כי לבידוד המדברי של מצפה יש יתרון בצפייה בכוכבים. אם שנה שעברה הפעילות האסטרונומית היתה בשיאה, ביום שאחרי הקורונה מוזמנים אירועים בודדים בסופי השבוע בלבד, ללא שיירות מחו”ל.
הגענו למיקום מבודד וחשוך במכתש רמון, שם גילינו מזרנים וכסאות מסודרים במעגל מסביב למדורה. התה, הקפה והמרשמלו התחממו על הגחלים הלוחשות ואנחנו התרגלנו לאפלולית מסביב ולנצנוצים של מיליוני כוכבים בשמיים. נדב הוא איש נדיר- מלא תשוקה ואהבה למקצוע, ובסבלנות רבה הסביר לילדים גם את המונחים המסובכים ביותר.
אפילו לשאלות הכי “ילדותיות” הוא התייחס ברצינות ובכובד ראש, והילדים ואנחנו נשבינו בקסם שלו ושל הכוכבים. בעזרת לייזר ירוק הילדים הצביעו על כוכבים בשמיים, ונדב ידע להסביר על כל אחד ואחד – ענק אדום, ננס לבן או סתם צביר – לכולם יש שם וסיפור.
לאחר מכן התבוננו באמצעות טלסקופים שונים על הכוכבים ולמדנו שגם אם חיים תבוניים בחלל עוד לא יצרו איתנו קשר, שווה להסתכל למעלה.
יכולנו להישאר שם עד אור הבוקר אבל הילדים העייפים ביקשו לחזור למיטה וסביב חצות התחלנו לנהוג חזרה לחאן. בסוף הנסיעה המפותלת והמלחיצה מעט, הגענו לחאן ונפלנו שדודים במיטות.
איך הילדים הופכים לרועי צאן?…
למחרת בבוקר קמנו לארוחת ביצים וסלט, והתכוננו לפעילות הראשונה – מפגש עם זוגתו של נדב- אפרת.
פגשנו את אפרת בגבול בין מצפה רמון לבין המדבר ושם שמענו על הסיפור המרתק של מצפה רמון – יישוב קטן בלב מדבר, הממוקם על משאב טבע שאין כמותו בעולם – מכתש רמון. וכיצד מנסים לשמור על האיזון העדין בין גידול במספר התיירות מחד ושמירה על הצביון הפראי ועל הטבע מאידך.
לתוך הסיפורים על מצפה רמון, נמזג לפתע צליל חליל ופעיות גדיים ומבט מהיר גילה שמאחורי אפרת הגיח רועה בדואי ועדר מעורב של כבשים ועזים. הכרנו את עיד – בן שבט בדואי שגר ליד מצפה רמון, שאפרת ביקשה שיבוא לספר לנו על המדבר ושיקח אותנו לסיור בואדי עם העדר שלו.
הילדים התרגשו מאוד ומיד נרתמו למשימה – לנהוג את העדר לכיוון הנכון ולוודא שאף גדי או טלה אינו נזנח מאחור.
חופשה עם הילדים בדרום
התחלנו ללכת והמדבר הקיף אותנו מכל כיוון. השקט, העשבייה הירוקה של סוף האביב ועצי השיטה הנמוכים ליוו אותנו בעודנו מתרחקים ממצפה רמון ומעמיקים לתוך המדבר. עיד סיפר על חיי הבדואי המודרני ועל שיתופי הפעולה עם שכניו תושבי מצפה רמון.
המשכנו ללכת עד שהגענו לעץ גדול ומתחתיו בני משפחתו של עיד פרשו מזרנים וכריות והכינו עבורנו קפה, תה ופיתות עם לבאנה וחצילים בטחינה. לאחר המנוחה בצל, חזרנו למכוניות ויצאנו לכיוון אתרי הטבע המרהיבים שנמצאים במכתש.
האתרים אליהם המשיך הסיור היו אתר החול הצבעוני במכתש, שאליו כדאי להגיע עם בקבוקי פלסטיק קטנים וכפיות מתכת כדי לפורר את החול. באתר יש חול במגוון צבעים ועם קצת סבלנות וכוח פיזי מתון אפשר להכין מזכרת יפה מהמדבר.
בהמשך הכביש, ממוקמת מחצבה ישנה שמתמלאת מים בכל חורף ומהווה נקודת מפלט מהחום במהלך האביב. אמנם לא המשכנו עם אפרת כדי לטבול ולהתרענן, אולם בהחלט רשמנו לנו את המיקום ובפעם הבאה שנחליט לנפוש במצפה רמון – נעבור ליהנות מנווה המדבר הקסום.
לאתר המועצה האזורית מצפה רמון: לחצו כאן…
