איך משלבים אמהות עם בישול?

כשאנחנו הופכות לאמהות נדמה לנו כאילו זמננו נשאב ע"י ילדינו לעולמים ואין שום סיכוי שנוכל עוד לעסוק בדברים האהובים עלינו. אני מאד אוהבת לבשל ויש לי2 ילדים: בת 5 ובן שנה.

בהתחלה התחלה לאחר שבתי נולדה מן הסתם לא ממש נכנסתי למטבח, אבל עם הזמן העזתי יותר וגיליתי שהדבר בהחלט אפשרי. השד לא נורא כ"כ. גם אם לא יכולתי לבלות את השעות שאהבתי במטבח, עדיין בזמן החטוף שהתאפשר לי הצלחתי להכין דברים טעימים ביותר. כמובן שככל שהיא גדלה אני מצליחה לעשות יותר ונראה לי שבשבילם זה כייף גדול לגדול בין סירים, מחבתות, תבלינים ובישולים.

אחת המלים הראשונות של בתי הייתה מֶנֶן (=שמן) ומצאתי שהמטבח הוא מקום נפלא ללמד אותה מלים, צבעים, טמפרטורות וטעמים.
אז איך עושים את זה? או מה אפשר לתת לילדים לעשות במטבח.

בהתחלה זה הכי פשוט. הם לא זזים יותר מדיי, כך שאפשר לפרוש שמיכה ולהשכיב אותם להסתכל עלינו, או להניח בסלקל, לול או האופציה האהובה עליי- המנשא. המנשא מאפשר לי להיות בקשר פיזי מתמשך עם ילדיי, להרגיש אותם כל הזמן ויותר מזה- לתת להם להרגיש אותי, את התנועות שלי, את המכשירים איתם אני עובדת, את הריחות, הכל. כייף גדול!

כשהם קצת גדלים אני מתחילה לתת להם כלי מטבח לשחק איתם תוך כדי השהייה שלי שם: סירים, כפות עץ, כפיות, כוסות, מכלי פלסטיק שהתרוקנו, קופסאות עם אורז ועדשים (רעשן מעולה) ועוד. מצאתי שזה שווה יותר מכל הצעצועים המיוחדים והיקרים. זה מה שהכי מעניין אותם- מה שאני עשיתי!

כשהם כבר מתחילים לאכול, נפתח בפנינו רובד נוסף ומיוחד- עולם הטעמים. אני משתדלת לתת להם להריח מכל דבר, כדי שיכירו ויידעו לזהות וגם כמובן לטעום את מה שמעניין אותם. בצל וזיתים היו מהדברים הראשונים שבתי רצתה…

אז גם מתחיל השלב היותר שיתופי בינינו בהדרגה. אני מסדרת להם מקום על השיש והם יכולים לשבת לידי ועוזרים לי לשטוף ירקות, לפתוח ולסגור קופסאות (מעולה בשביל המוטוריקה העדינה.. ), לשים את הסכו"ם במקום, לערבב בסירים.

אבל אין, אין כמו לתת להם להתעסק עם משהו ולהצליח קצת לשטוף כלים. זה מביא לי סיפוק רב, כי ערמות הכלים המצטברות בכיור לעולם לא היו מתחסלות אחרת. הדבר האהוב על בתי היה"לערבב"ביצה לחביתה. ככה אני תופסת2 ציפורים במכה- גם מכינה ארוחת בוקר וגם מנקה קצת את המטבח ומסדרת, כי בשביל ילדה בת שנתיים ערבוב ביצה הוא תהליך ארוך וממושך.

כשמגיע שלב לימוד החיתוך בסכין, כשיד קטנה מונחת על ידיי החותכות, זה נותן לי הזדמנות לחתוך כמה ירקות ולזרוק אותם לסיר עם אורז מלא, או עדשים בשביל ארוחת הצהריים. בתוספת יוגורט זו ארוחה מלאה ומשביעה לכולנו.

גיליתי שהטריק הוא לחשוב פשוט, כמה שיותר פשוט. לא עוד בישול כל דבר בנפרד, אלא"ארוחות בסיר אחד"שמקצרות את זמן ההכנה ועדיין מאפשרות ארוחות מזינות ומגוונות.

הנה משהו שאנחנו מכינים כשאין להם הרבה סבלנות ויש צורך לראות תוצאות מהירות יחסית:

חומרים

כוס קינואה (הדגן הדרום אמריקאי שעשה עליה מוצלחת למטבח הישראלי ואפשר למצוא היום בכל סופר)
1/2כוס עדשים אדומים
בטטה בינונית
2גזרים
בצל (במקרה הטוב)
2שיני שום
מלח, פלפל, קארי
שמן זית
פטרוזיליה, רוקט, כוסברה או מה שיש בבית

אופן ההכנה

שוטפים את הקינואה והעדשים במסננת- זה שלב שהילדים יכולים לעזור בו: במדידת הכמויות ושפיכתם למסננת, פתיחת וסגירת הקופסאות, החזקת המסננת.
שופכים לסיר עם כמות כפולה של מים- התפקיד של הילדים אצלנו הוא סגירת המכסה של הבריטה.

מדליקים את האש- אצלנו זה טקס עם גפרורים ו"אש"ו"חם".
מוסיפים את קוביות הבטטה, הגזר והבצל- פה אני נותנת להם"לעזור"לי"לשמור"על הירקות ולהגיש לי אותם.

הם גם יכולים לשמור על השום וכבר יודעים להפריד שיניים ולתת לי – אני כותשת ומוסיפה.
מקטינים את האש כשהיא רותחת.
מוסיפים- ביחד- את התבלינים.
עד שזה מוכן, אם זה מתאפשר, אני קוצצת את העלים הירוקים.
בסוף אחרי שמכבים את האש אנחנו שופכים ביחד את שמן הזית ואת העלים ומערבבים- כף עץ ולהזהר כי הסיר"חם".
אם הצלחנו לקלף כמה אגוזים (וגם לאכול כמה בדרך) זה ממש מוסיף.

מה שנותר הוא לקחת כלים לשולחן- הם יכולים להביא את הסכו"ם ואני את הצלחות והסיר ויש לנו ארוחת צהריים.

בתאבון

ורד לב- נטורופתיתN.D.
לתגובות:veredudu@013.net.il