ביאליק-פרח חי,המלצה

19.12.09ליאור אבולעפיה

כששמענו שהבית של ביאליק נפתח שוב וההצגה שמספרת עליו חוזרת לעלות מחדש במקום, חשבנו שזאת הזדמנות טובה להשלים חור בהשכלה הלאומית שלנו, לבקר במקום שבו נכתבו כמה מנכסי צאן הברזל של הגננות שלנו ובהזדמנות זאת להעביר שעה תרבותית ורגועה עם משוקמי הפסטיבלים הקטנים, שעוד מתאוששים מההנג אובר של אירועי חנוכה שעדיין מתנגנים אצלנו בסלון.

ונתחיל בוידוי – משום מה השירים והסיפורים של ביאליק, הצליחו אמנם לחלחל במסגרת שטיפת המח שכולנו עברנו כילדים – אבל הם תמיד נשמעו כמו משהו שחייבים להכיר כי צריך, כי הגננת לימדה בעל פה, כי צריך לעבור את המגן בספרות – אבל בהחלט לא כמו משהו שניקח איתנו בכיף לאיזה אי בודד או צימר בגליל.

עד שהגענו להצגה ביאליק פרח חי – בה עם גיטרה אחת, זר פרחים, מטפחת קטנה והרבה כשרון הצליחה אסתי סבדינסקי, לתקן נזק רב שנים ולספר לנו מחדש את סיפורו של ביאליק ולגרום לנו להצטער שכשאנחנו היינו בגיל של הילדים על המחצלת, היא לא היתה שם כדי לספר לנו את הסיפור בדרכה המיוחדת.

ושוב הופתענו לגלות שדווקא הצגות יחיד קטנות, בלי תפאורה מסתובבת, בלי ענני עשן, רעש ואפקטים יכולות להיות כל כך אפקטיבית ומרגשות. ברגע שמביאים אל הילדים סיפור מעניין, המוצג בגובה העיניים עם כל כך הרבה דמיון שמשאיר גם את הקטנים שבהם פעורי פה ומרוכזים למשך35 דקות של חוויה והנאה, שגם משאירות משהו בלב ובנשמה של הילדים מעבר לעוד חתימה של סלב או חוברת מדבקות נוצצת, שכבודם במקומו מונח.

בקיצור בשורה התחתונה – רוץ בן סוסי, רוץ ודהר, להצגה שליד הכיכר.