ממני תראו וכן תעשו: דוגמה אישית של מורים בבתי הספר

ברור שאין תחליף לדוגמא אישית של מורים ואנשי חינוך, אבל האם זה המצב ומה עושים אם לתלמידים אין מקור השראה? הנה כל מה שכדאי לדעת על אחת הסוגיות הסבוכות ביותר בענף ההוראה

דוגמא אישית היא בין הכלים העיקריים שעומדים לרשות אנשי חינוך. הורים לילדים יודעים כבר מגיל ינקות שהרבה יותר קל להטמיע אצלם כללי התנהגות נכונים באמצעות דוגמא אישית מאשר עם עונשים, בעוד מורים צעירים מבינים את זה כבר בשלבים המוקדמים של  לימודי תעודת הוראה.

האדם הוא יצור חברתי שמעתיק התנהגות מאנשים אחרים ואצל ילדים זה הרבה יותר בולט מאשר בקרב מבוגרים. עם זאת, לא כולם יודעים איך לנצל את הדוגמא האישית ומורים בבתי הספר נאלצים להתמודד עם המון קשיים מיוחדים.

מורים, כך תשפרו את הדוגמא האישית שלכם

הנחת המוצא היא שמורים מהווים דוגמא אישית עבור התלמידים, בין אם ירצו בזה ובין אם לא. ברגע שהמורים יפנימו את זה יהיה להם יותר קל להתנהל בתוך הכיתה ובמסדרונות. המורים צריכים להיות מודעים לכך שהם אמורים לספק דוגמא אישית והתפקיד של אנשי החינוך והמנהלה מסביב היא להדגיש עבורם את זה. הקושי מתחיל כאשר המורים מרגישים שחיקה, חוסר הערכה או חוסר סבלנות.

בסופו של דבר, גם המורה הוא בן אדם וסביר להניח שאחרי יום עבודה ארוך לא ממש מתחשק לו להמשיך לדבר בעדינות ולשמור על הערכים שאליהם הוא מטיף. מצד שני, התנהגות לא ראויה של המורה עלולה להוריד לטמיון השקעה אדירה של משאבים ואינסוף שעות של שיעורי חינוך בכיתה.

הפתרון מבחינת המורה צריך להיות אמונה בצדקת הדרך. אין שום סיבה לזייף דוגמא אישית ביחס לערכים מסוימים, כמו שלא צריך ללמד בכיתה משהו שלא מאמינים בו. במילים אחרות, מורים שמטיפים לעקרונות מסוימים כי הם מאמינים בהם בלב שלם ישמרו עליהם אפילו בתום ימי עבודה ארוכים, מתישים ומעייפים. הסוד הוא ללמד את הילדים רק מה שבאמת מאמינים בו ולא להתפתות לעקרונות מזויפים שאולי נתפסים כטריוויאליים יותר.

דיסטנס או בגובה העיניים – מה עדיף?

ברמה הפרקטית, הרבה מורים מתמודדים על בסיס יומי עם הדילמה בין שמירה על דיסטנס לבין התנהלות מול התלמידים בגובה העיניים. כאן קשה להצביע על שיטה שמתאימה לכולם, כי יש חשיבות גדולה לתכונות האופי של המורה. מי שבחיים האישיים מעדיף לשמור על רצינות וקשיחות יעשה זאת גם בכיתה, בעוד גברים ונשים שנוטים לקלילות מסוימת יראו עין בעין עם התלמידים בלי לבחור בכך בצורה מודעת.

בסופו של דבר, המסקנה היא שמורים לא ממש יכולים לשנות את האופי שלהם והם גם לא צריכים לעשות זאת. עליהם רק להיות מודעים לחשיבות של דוגמא אישית ולהבין שמדובר בכלי חינוכי מעולה.