מר נמלה ואדון חרגול
10.4.2012 ורד שלאוזר-אידה
"בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַקַּיִץ מַר נְמָלָה טוֹרֵחַ וְעָמֵל-
הוּא אוֹסֵף מָזוֹן לִימֵי הַחֹרֶף הַקָּרִים.
וּמָה עוֹשֶׂה אָדוֹן חַרְגּוֹל?
מְזַמֵּר וּמְרַקֵּד לוֹ חֲסַר דְּאָגָה".
המשל הידוע של איזופוס מקבל אצל המספרת הארגנטינאית, לולי גרי, סוף אחר, אופטימי יותר, חברי ואנושי.
לאחר שקראתי את הספר החדש, שקעתי במחשבות, למה בעצם לא הפריע לנו במשל המקורי והמוכר כל כך, שהנמלה מפקירה את החרגול למותו בשלג הקר?
למה השמחה לאיד, היתה כל כך ברורה וטבעית?
אהבתי מאוד את הסיפור של לולי גרי בו מר נמלה מבין כי כל אחד טוב במשהו אחר וכי הוא לעולם לא יוכל לנגן ולשיר כמו מר חרגול ויותר מזה שאומנים כמו מר חרגול שיודעים לשמח אחרים, נחוצים עד מאוד…
את הסיפור מלווים בצבעוניות רבה, איוריו של המאייר האיטלקי, ג’וליאנו פרי.
מר נמלה ואדון חרגול
מאת לולי גרי
מאנגלית: ליבי דאון
הוצאת איגואנה בשיתוף הוצאת כנרת
68 ₪