מה עושים כשהילד חוצה את הגבולות?

הורים רבים המגיעים אלי לייעוץ, מתארים את התחושה כאילו והגיעו אל עבודתם השנייה. לעתים קרובות הם אף מודים בצער כי הם מעדיפים את עבודתם הראשונה על פני התהליך המתיש הצפוי להם בבית. זוהי לא רק תחושה פנימית לא נעימה, אלא אווירה עכורה שלמה הנבנית ומתעצמת בבית עצמו. לאף הורה זה לא מגיע וגם לא לילדים.

3.4.2022 רון שמעוני

לא אחת, מתארים לי ההורים כי לילד פשוט אין כל גבולות. הוא ‘לא סופר אותנו’, הוא ‘עושה כרצונו’ וכך מספרים כיצד הוא מותיר אותם בעיקר חסרי אונים, כעוסים ועייפים. מה עושים?

גבולות צריך לשרטט

השאלה המתבקשת מצדי כלפי ההורים היא מה הם אותם גבולות?
ישנם הורים שיודעים לשרטט אותם, אם לא באופן מדויק אז לפחות בצורה כללית המצריכה מעט הבהרות ודגשים. אך ישנם לא מעט הורים שאצלם הגבולות מטושטשים עד לא קיימים. לא כי הם לא רוצים שיהיו גבולות, חלילה לא מתוך כוונת זדון, אלא כי הם פשוט לא הגדירו אותם.

בראש ובראשונה הגבולות לא נועדו לילדינו, הם נועדו קודם עבורנו, ההורים. חשבו על כך מתוך ההיבט הפסיכולוגי – כאשר לנו ברור כי גבול מסוים נחצה, הרי שקל לנו יותר לגשת לנושא, לטפל בו ולהתייחס להתנהגות הפסולה מצד ילדינו.

לגבולות ישנה תרומה משמעותית לילדיכם

במסגרת ההדרכות ההוריות שאני מעביר, אני נוהג לתאר זאת כך: נדמיין את ילדנו משחק כדורגל על גג של בניין ללא גדר ומעקה בטיחות. אם יבעט את הכדור חזק מדי, הוא וודאי יחשוש שמא הכדור ייפול. הוא גם יימנע מלהגיע לדפנות. כל המשחק ייעשה תחת חשש, בחוסר ביטחון.

לעומת זאת, אם נציב את אותן גדרות, נגדיר לו את אזור הפעילות שלו, הוא יוכל לבעוט חזק וללא כל חשש. הוא יוכל לעשות כל דבר שירצה בכל שטח הגג, באופן הרבה יותר בטוח ונינוח.
מחקרים רבים מראים כי ילדים שחיו בסביבה עם גבולות ברורים, גדלו להיות אנשים צעירים ומבוגרים הרבה יותר בטוחים בעצמם. התרומה לקיומם של הגבולות לא רק שתקל עליכם ההורים, אלא גם תתרום באופן ניכר לילדיכם הן בהווה והן בעתיד.

הקפידו לתאם זאת ביניכם

לכל אב ואם ברור לחלוטין כי פעוט לא יחצה את הכביש לבדו. הוא יוכל להתווכח, לבכות ולהתרגז, אך מבחינתנו אין כאן דו-שיח, אין משא ומתן. אותו הדבר לגבי חגירת חגורת בטיחות, או משחק בחשמל.
כמו שישנם קווים אדומים שבאופן אינסטינקטיבי משורטטים על-ידינו, כך אני ממליץ לכם לשבת ביחד ולשרטט את יתר הקווים האדומים, הכתומים והירוקים.
וכשאני אומר לתאם, אני מתכוון לתכנית פעולה כוללת שגם מתייחסת לתיאום תגובות במידת הצורך. מה עושים כשהילד בסופו של יום חצה את הגבול? תשובתי הפשוטה ביותר היא שעליכם לעשות משהו.
אדגיש את חשיבות התיאום ההורי, כיוון שבמידה והילד חצה את הגבול, אז עליכם להיות עקביים, נחרצים וברורים. אם הילד סירב להפסיק לשחק בשעת ערב מאוחרת למרות בקשותיכם, אז ההחלטה שלכם כי מתחילים להתארגן למקלחת ושינה שעה קודם לכן, מוכרחה להתבצע. תהססו? תאמרו זאת אך לא תבצעו? מבחינתו של הילד, אין כל סימוכין לגבולות שניסיתם לשרטט.

וגישה זו באה לידי ביטוי במגוון סוגיות

גישתי בהדרכות ההוריות היא שאי אפשר לבקש מילד לשנות את התנהגותו. לעומת זאת, קל לנו מאוד כהורים להחליט שאנו נשנה את התנהגותנו, את התגובות שלנו.
דרך שינוי תגובתנו והצבת הגבולות הברורים מצדנו, ילדינו ישנו את תגובותיהם. הם ילמדו מתי הם יוצאים מופסדים ומתי מורווחים. זה בא לידי ביטוי ביצירת סדר יום לילדים, וזה בא לידי ביטוי בהכחדתן של התנהגויות קשות בקרב ילדים דוגמת נטייה לנשוך, לקלל ואף להרביץ.

אני תמיד נוהג לומר כי הדרכה הורית איננה מיועדת להתמודדות עם אירוע נקודתי אחד; מדובר במפגשים המקנים כלי חשוב ועוצמתי להורים, כלי המגבש את הסמכות ההורית, ואשר מקנה את היכולת לגשת בביטחון רב יותר לכל אתגר.
המאמר נכתב בשיתוף עם רון שמעוני, מנהל חטיבת ביניים, בעל תואר שני בחינוך ומדריך הורים מוסמך.