בגן העדן של ילדות-תערוכה חדשה ונוסטלגית בעיר הילדים חולון

 

לכולנו יש שיר אחד ומיוחד מהילדות שמעלה בנו זיכרונות וכמיהה לא מוסברת. מיכל חיל, מנהלת הספריה ב-HIT,בחרה לקחת את המנגינה המרגשת הזאת מפסקול ילדותינו ולהפוך אותה לתערוכה מלאת השראה וגעגוע.

התערוכהבגן העדן של ילדותתיפתח ביום שלישי28/1/14 בשעה 15:00 ותינעל בתאריך 28/2/14. התערוכה תתקיים בספרייה בבניין 5, ימים א-ה מ-9:00  עד20:00, יום ו מ 9:00 עד 13:00.
 

מיכל חיל הוציאה קול קורא אל חברי אגודת המאיירים בו הזמינה את המאיירים לבחור את שיר הילדות שהשפיע עליהם/אהבו במיוחד/קרוב לליבם ולמצוא דרך להעביר אותו באיור/ציור/צילום.

ספרי ילדים, וכך גם שירה לילדים, בדרך כלל מאוירים ולאורך הקריירה יצא לחלקם לאייר גם כאלו, אך לתערוכה ביקשה מיכל ליצור משהו אישי: ‘אני מחפשת את השיר שאמא שרה לכם כל לילה לפני השינה, או שיר הביטלס שהתנגן מהתקליט של ההורים כל הזמן ואתם אהבתם במיוחד, או את השיר של אום כול תום שאבא הקשיב לו בכל שבת וזה השיר בערבית היחידי שאתם מכירים. אני יכולה לתת כדוגמה שאחד השירים שאני הכי אהבתי היה של מרים ילן שטקליס על מיכאל, עד היום בכל פעם שאני שומעת או מנסה לשיר אותו אני מתחילה לבכות. אני מחפשת את הסיפור האישי והחיבור הרגשי’. לצד כל יצירה יציג האמן את הרציונל, מדוע בחר בשיר הספציפי ומדוע אייר אותו דווקא כך.
 

 

הדובון יומבו – בתערוכה לכל המשפחה בחולון

דבר האוצרת: מיכל חיל

זמן רב התגלגל במוחי הרעיון לתערוכה זו. שילוב של אומנויות שונות המגרות עולם רחב של חושים מרגש אותי, המעבר ממדיה אחת לאחרת מעניין אותי והשילוב שלהם עם רגשות, תחושות, היסטוריה ונוסטלגיה אישיים הסעירו את מחשבתי. במיוחד עניין אותי כיצד יבואו לידי ביטוי תחושות וזיכרונות הילדות, חסרי הגבולות, נטולי השיפוטיות תחת עפרונות האדם הבוגר.

 

הפנייה לאגודת המאיירים הייתה טבעית, עשינו תערוכה מוצלחת אחת בעבר, והמגוון האנושי והאומנותי נראו לי מתאימים להפליא. ביקשתי מן המאיירים לחזור אל פסקול ילדותם, אל השירים שנהגו לשמוע בבית, לשיר עם ההורים, בגן, בבית הספר, תקליט ראשון ואהוב, השיר שאבא אהב במיוחד ולכן הסתובב בפטיפון ללא הרף, השירים, שעד היום, אם מקשיבים להם, עולים בהם זיכרונות, ריחות, געגוע.

 

לשמחתי הרימו את הכפפה35 אומנים ויצאנו לדרך. נבחרו כ- 40 שירים והוגשו למעלה 60 עבודות. השירים מתקופות שונות, בשפות שונות, של יוצרים רבים ומגוונים, ממרים ילן שטקליס ולאה גולדברג ועד ג’ון לנון ואלטון ג’ון. חלקם שירי ילדים כמו שובי דובי, דני גיבור, נדנד וחלקם שירי מבוגרים כמו יד ענוגה, שני שושנים, אני וסימון ומואיז הקטן ואפילו סונטת אור ירח של בטהובן התגנבה לה פנימה.
 

חלק מן המאיירים בחרו תמונות מתוך השיר והביעו אותם כפשוטם, לעיתים בתמימות של ילד, חלקם בחרו להביע את אווירת השיר או את התחושות שהם זוכרים שעלו בהם בעת ההאזנה. עבודת האוצרות והעריכה של התערוכה לקחה גם אותי חזרה אל מחוזות ילדותי והעניקה לי רגעים רבים של עונג.

 

מי שיבקר אצלנו בימי התערוכה, יחווה מסע מרגש, זו לא תערוכה שכדאי לרפרף עליה, בכדי לחוות אותה כדאי לעצור, להתעכב קמעה, לקרוא את מילות השיר, להאזין למוסיקה, לקרוא את סיפור המאייר המתאר את סיבות בחירותו ואז להביט בתמונה אשר, לפתע, השירים שאנו מכירים כל כך טוב מקבלים דרכה פנים ומשמעויות נוספות.

 

 

 

בתמונה הראשית: לפי השיר ‘אני נולדתי לשלום’.