מיהו גיבור? זה שמנצח? זה שמעז? זה שעומד על עקרונותיו גם אם בסוף יפסיד? ואיך זה בכלל קשור לילד שלי?
בימים אלו שלאחר יום העצמאות ולקראת ל"ג בעומר, מספרים את סיפור מרד בר-כוכבא. שמעון בר-כוכבא נחשב לאחד מגיבורי העם שסיפורי גבורתו ושירי ההלל עליו מלווים אותנו עד היום. בר-כוכבא הוא זה שבעצם הביא את תקופת העצמאות האחרונה לעם ישראל בארצו, עד הקמתה של מדינת ישראל. בר-כוכבא נלחם לא רק נגד שלטון האימפריה הרומית, אלא גם נגד קולות רבים מבני עמו שקראו לוותר על זהותם היהודית על-מנת למנוע שפיכות דמים.
כל הורה היה שואף לראות את הילד שלו בטוח בעצמו ועומד על עקרונותיו ודעותיו גם אם הן מנוגדות לדעת הילדים האחרים בסביבתו. יחד עם-זאת, גבורה זו, עלולה פעמים רבות לעלות לילד במחיר חברתי. איך אנחנו כהורים מוצאים את האיזון שיעזור לילד מצד אחד להרגיש מספיק בטוח בעצמו ולא להגרר אחרי דעת הרוב שמנוגדת לערכיו ועקרונותיו, ומצד שני לשמור עליו מתוך חשש שיפגע. הבסיס החיוני לבטחון של הילד בדעותיו, גם כאשר הינן שונות משל האחר, טמון ביכולת של ההורה לקבל ולתת לגיטימציה לדעות של ילדיו, גם כאשר הינן שונות מהשקפתו. לא מדובר בערכים ברומו של עולם בנושאים כמו פוליטיקה או חברה. הבסיס מתחיל כבר בגיל הרך, כבר כאשר ילדי מעוניין ללבוש בגד מסוים בניגוד לבחירתי, או לאכול מזון מסוים בניגוד לטעמי, כבר שם מתפתחים ניצני ה-אני של הילד. חשוב כבר מנקודה זו שההורה יכבד את רצון הילד ויתן חשיבות לרצונותיו ודעותיו. אין הדבר אומר שיש לספק לילד את כל רצונותיו. עקרון לא פחות חשוב בחינוך הינו שמירה על מסגרת של גבולות וחוקים.
דוגמה טובה לכך היא בחירת הבגדים. אם ילד רוצה ללבוש לגן בגד שבעינינו הוא שילוב איום של צבעים. חשוב ששנשאל את עצמינו לפני שאנו מגיבים באיסור או בהסכמה, מה מטרת תגובתינו? ואיזה מסר נרצה שילדינו יקבל ממנה? האם זה בסדר שיחשוב בשונה מדעת האחר ויפתח חשיבה משלו? האם מה שחשוב זה מה יגידו האחרים? האם מותר לפתח חשיבה עצמאית, גם אם הינה מנוגדת לדעת האחר? כמובן שמרחב הבחירה צריך להיעשות כל עוד אין פגיעה בבריאותו, בטחונו הפיסי והרגשי או במישהו אחר.
דוגמה נוספת לעזור לילד לפתח שיקול דעת ואחריות היא כאשר ילד מתעקש לקחת עמו צעצוע לגן בניגוד לרצונינו. נכון יהיה שנציג בפניו את התרחישים הצפויים לכל אחת מהבחירות שיקח, מבלי להכריחו לנהוג בהתאם לתרחיש המועדף עלינו. חשוב גם שמעבר לאיפשור הבחירה, לא נביע כעס או אכזבה מכך שבחר בניגוד לרצונינו. תגובה מסוג זה מעבירה מסר ברור לילד שסומכים עליו ומכבדים את בחירתו, דבר שמהווה את הבסיס לביטחון העצמי שלו. חשוב גם לא פחות, להמנע מדברי תוכחה כאשר הוא מגיע הביתה מתוסכל נוכח תוצאות בחירתו. זאת מפני שאז הילד נותר מבולבל מהמסרים המנוגדים שקיבל: מצד אחד מאפשרים לבחור, אך מצד שני אכזבה מכך שלא אימץ את דעת הוריו.
לסיכום,
עידוד לביטוי עצמי וחיזוק החשיבה העצמאית, לא מתחיל רק בשיחות העומק של גיל ההתבגרות, אלא מוקדם הרבה יותר, כבר מהבחירות הפשוטות של הילד הרך ובמסרים שלנו כהורים, הן המילוליים והן הלא נאמרים, לבחירות שלו.