המלצה על בובו ולוסינדה
25.9.2011מרב גלבוע
יום שבת, בוקר, שלט המונית הוכנס למגירה עד לפרוץ השבוע החדש.
מנוחה.
ואז, נזכרתי, יש הצגה, מבחינתי גיחה מיותרת לעיר הגדולה. אבל בן הזקונים שלי, בן החמש, סובל מחסך במופעי תרבות, וחסך בבילוי אישי עם האמא. אז המצפון והתקווה הוציאו אותי לשבת קסומה, אחת האינטימיות שחוויתי בחודשים האחרונים עם בני הקטן.
אני יכולה לבטא במשפט אחד, את מה שכל הפגנות המחאה וימים סוערים אלה טומנים בחובם: מעט אבל הרבה.
2שחקנים, במה אחת, אולם קטן ואינטימי, ללא פירוטכניקות, ללא מתעופפים, פשוט תיאטרון.
התרגשתי.
התרגשתי מהעובדה שאף אחד לא זלזל בזבי החוטם, הם קיבלו תיאטרון משובח, עם שפה גבוהה, מוסיקת בארוק קלאסית, טעימה תיאטרלית אמיתית. התרגשתי שיש משהו בשפה המלודרמטית שמרגשת גם את ילדי האייפון/פוד/פד התרגשתי לצחוק יחד איתם מאותן בדיחות.
התרגשתי לגלות את מה שטרם ידעתי, שיש בכשרון אמיתי, גם אם אינו מלווה ומגובה בארסנל מפואר של תפאורה ואפקטים לנגוע בצאצאים הקטנים. לגרום להם להתגלגל מצחוק אמיתי. מופע של שני שחקנים שמחזיקים במשך שעה, ללא הפסקה, את הקטנים ואת הגדולים.שני שחקנים שחולמים ומגשימים בשעה את חלומם להופיע ולשעשע בהצלחה את קהלם. שני שחקנים שמביאים את סיפורי האגדות בבלבול קסום ושובה לב.
שני עובדי במה מוכשרים שהופכים לרגע להיות שחקנים. בובו ולוסינדה.
אותי הם הצליחו לכבוש. נראה גם שאת שאר השותפים לכסאות לצידי.
אינטיליגנטי ומרגש. ממליצה בחום, לכו לפני שיגמר.