מזל תאומים

מזל תאומים – Old Dogs, סרטם החדש של ג’ון טרבולטה ורובין ויליאמס מספר על שני חברים ושותפים, האחד גרוש חסר מזל באהבה והשני רווק רודף שמלות שחייהם מתהפכים יום אחד כשהם נאלצים לטפל בשני תאומים בני 7, בדיוק לפני שהם עומדים לחתום על עסקת חייהם עם חברה יפנית גדולה.

שני הרווקים חסרי הניסיון מסתבכים עד מעל הראש במאמציהם לעמוד במשימה, ונאלצים להתמודד עם שורה של קטסטרופות מצחיקות, בדרך אל האושר והעושר.

חיים בסרט
במזל תאומים משתתפים מלבד ג’ון טרבולטה שמגלם גם הפעם רווק מושבע, אשתו בחיים (קלי פרסטון) אבל דווקא בתפקיד זוגתו של רובין ויליאמס ובתו אלה בלו טרבולטה, בתפקיד בתו של רובין ויליאמס שותפו בסרט.

למרות שג’ון טרבולטה הוא לא בדיוק הדמות הכי חינוכית שהייתם משאירים איתה את הילדים שלכם לשבועיים ועוד ביחד עם רובין וילאמס, אבל אם במקרה הייתם בדרך לשבועיים בכלא (בגלל מטרה טובה ואקולוגית אמנם) יש להניח שלא היתה לכם ברירה.

מזל תאומים הוא סרט על בחירות בחיים וסדרי עדיפויות – האם לקיים את ההבטחות שלנו לילדים לצאת לקמפינג או למשחק או להעדיף את הישיבה החשובה במשרד? התשובה בגוף הסרט כמובן.

ואיך הסרט?
קפצנו היום לסינמה סיטי עם שני נינג’ות בכיתה ג’ לראות את מזל תאומים, כפיצוי לחובב התלת מימד שכבר שבוע חופר שהוא רוצה חייב לראות את אווטר כי "כל הכיתה כבר ראתה ורק אתם לא מרשים" ורק הוא צריך לחכות עד גיל שש עשרה…
כמה טלפונים להורים אחרים שמצאנו בדף קשר, הבהירו מהר מאוד שיש כנראה טרנד חדש אצל בנים בכיתות ג’ להגיד שהם ראו את אווטאר, למרות שהדבר הכי דומה שהם ראו זה הקטע בארץ נהדרת. אז לא נשברנו, הם יאלצו לחכות לגיל 16 ובנתיים הלכנו לראות את מזל תאומים.

מזל תאומים (Old Dogs), במקרה הזה נסלח למתרגמים כי "כלבים זקנים" באמת לא נשמע כמו שם של סרט שהיינו יוצאים בשבילו מהבית, הוא סרט שמציג את ההתמודדות של ההורה המודרני עם הג’אגלינג הבלתי אפשרי שבין הקריירה לילדים, סרט על בחירות וסדרי עדיפויות שכמעט כולנו מתמודדים איתם מידי יום, אבל בדרך הומוריסטית וכייפית כמו שרק רובין ויליאמס וג’ון טרבולטה יכולים להעביר.

כיף גדול לחזור לימים בהם היינו הולכים לקולנוע כדי להנות ולצחוק, בלי משקפיים מכבידים על האף שמפריעים למצוא את הפופקורן, בלי אפקטים תלת מימדיים שקופצים עלינו מכל הכיוונים ובלי סאונד בעוצמות של האומן 17 – סוף סוף סרט אמיתי לכל המשפחה, אנושי ומצחיק, אופטימי וכייפי מבלי להסחף לכיוון הקיטשי.

שני הדרדקים שישבו לידי, הצליחו להתמודד לבד עם חבית של פופקורן (קטן…), לקרוא במקביל את הכתוביות ואפילו לצחוק במקומות הנכונים, להנות מכל רגע ולסכם את הסרט בדרך החוצה כ"סרט קורע מצחוק" – אז מי אנחנו שנתווכח? והאמת, שגם אנחנו מזמן לא צחקנו כל כך הרבה בסרט.
שורה תחתונה – רוצו ותהנו מכל רגע.