קונג פו פנדה

קונג פו פנדה – סרט אנימציה חדש העולה למסכים לקראת החופש הגדול ב-3 ביולי על דב פנדה מתלהב, גדול ומעט מגושם והמעריץ מספר אחת של לחימת הקונ פו שתוכלו למצוא,  מה שלא עוזר לו יותר מדי בעבודה היום יומית בחנות האטריות של משפחתו.

כשהוא נבחר במפתיע להגשים נבואה עתיקת יומין, חלומו של פו הופך למציאות והוא מצטרף לעולם הקונג פו כדי ללמוד את תורת הלחימה לצדם של אליליו, חמשת הזועמים: טיגרס (אנג’לינה ג’ולי), קריין (דייויד קרוס), מנטיס (סת’ רוגן), וייפר (לוסי לו) ומאנקי (ג’קי צ’אן) – כולם תחת ההנהגה של הגורו שלהם, מאסטר שיפו (דסטין הופמן).

אך לפני שירגישו בכך, נמר השלג הנקמן והבוגדני טאי לונג (איאן מקשיין) נמצא כבר בדרכו אליהם, ועל פו מוטלת המשימה להגן על כולם מפני האיום המתקרב. האם יצליח להפוך את חלומו להפוך למאסטר בקונג פו למציאות? פו נותן את כל כולו למען המשימה, והגיבור החדש מגלה לבסוף כיצד להפוך את החולשות הגדולות ביותר שלו ליתרונות במושגים של כוח.

על ההפקה

גם אם זו מפלצת המנסה להשיג את מה ששייך לה וגם אם זו קבוצה של בעלי חיים המוצאת את דרכה חזרה הביתה, צופי הקולנוע, מכל הגילאים, מאד אוהבים להריע לחלשים. כל מי שאי פעם נאבק כנגד כל הסיכויים מזדהה עם הגיבורים של הסיפורים בעלי מוסר ההשכל הזה.
אז מה תגידו על פנדה החולם להפוך לקונג פו מאסטר?  כן כן, דביבון שמנמן, שחור-לבן שיש לו מטרה אחת בחיים – להפוך למומחה באומנויות הלחימה הדורשות גמישות, רפלקסים ויכולת מנטלית. אחדים יאמרו שזו משימה מטופשת. אבל האין זאת הגדולה בפני עצמה?

כשהבמאים ג’ון סטיבנסון ומרק אוסבורן, והמפיקה מליסה קוב נחשפו לראשונה לסיפור הלא מציאותי הזה, הוא נגע מיד ברגשותיהם.  ג’ון סטיבנסון מתחיל: "כולנו הורים, אתם יודעים? לי יש שתי בנות וגם למרק ולמליסה יש ילדים. רצינו סרט שהילדים שלנו יוכלו לקחת ממנו משהו. המשפט ‘תהיה גיבור של עצמך’, אומר בעצם לא לחכות שאחרים יעשו את העבודה בשבילך. אתה ניחן ביכולות להשיג כל דבר שתרצה, אם תתמסר לכך. תוציא מעצמך את המיטב."
"זה היה מאד חשוב לכולנו כבר מההתחלה," ממשיך אוסבורן. "שיהיה לסרט נושא עיקרי, מסר חיובי שאנו באמת מאמינים בו. רצינו שזו תהיה חוויה מהנה עמוסה בקומדיה ובפעולה סוחפת. אך בנוסף רצינו גם מוסר השכל, שכולנו מאמינים בו."

סטיבנסון ממשיך, "כך שבעקרון ידענו את הכיוון שלנו, וחשוב מכך, ידענו כיצד אנחנו רוצים להגיע לשם. שמנו מטרה לעצמנו לעשות סרט ללא הגדרת זמן – למרות שהסיפור מתרחש בסין העתיקה, הדמויות בעלילה לא תמיד מתאימות לתקופה הזאת. הסיפורים הטובים ביותר הם נעדרי זמן מוגדר. וזה מה שרצינו גם לסרט שלנו… מסע גיבורים קלאסי. כמובן שיהיה שם הומור, וכיף וסצינות לחימה מגניבות. אבל המטרה שלנו לאורך כל הדרך הייתה לא לעשות עוד סרט קיץ נוצץ – כל המסע של פו, והדמויות בהן הוא פוגש, תמיד שאפנו לקחת את הסרט מעבר לכך."

סטיבנסון מספר שהוא חיפש אלטרנטיבה מרעננת לנוסחה הקבועה של סרטי האנימציה של "חיות מדברות" שנפוצו לכל עבר בשנים האחרונות. משהו ברעיון של "קונג פו פנדה" נגע בו. בדרכים רבות, זה הזכיר לו את הרגשות שעלו בו לפני כעשור, כשעבד על פרויקט של סרט שלא רבים שמו אליו לב, לפחות בהתחלה, אך גם בו היו אלמנטים דומים. שמו של הסרט ה"קטן" הזה היה "שרק"…
מספר שנים לפני ש"שרק" יצא ועשה היסטוריה בעולם האנימציה, קולנוען צעיר אחר בשם מרק אוסבורן יצר סנסציה גדולה בפסטיבלי הסרטים עם "עוד", סרט קצר בטכניקת סטופ-מושן שזכה גם למועמדות לאוסקר ופתח בפני אוסבורן דלתות רבות.  אוסבורן מספר, "אחת הדלתות האלו הייתה של אולפני דרימוורקס. עבדתי שם מספר שנים במחלקת פיתוח פרויקטים בתור יועץ, עד ששמעתי על הפרויקט של ‘קונג פו פנדה’ והתאהבתי ברעיון. כתבתי את ההערות שלי והגעתי לדיון על עיצוב הפרויקט. הם לא היו בטוחים לאיזה כיוון לקחת את הסרט. ראיתי בזה את ההזדמנות הגדולה לקפוץ על עבודת הבימוי הראשונה שלי לסרט באורך מלא."

הסיפור המקורי היה מאד עקרוני גם עבור המפיקה מליסה קוב. "באמת רצינו לעשות משהו שונה עם ‘קונג פו פנדה’. כדי שיתבלט על פני כל שאר סרטי האנימציה. אהבנו רבים מהסרטים האלה, אבל רצינו לשנות את הסגנון הקבוע שלהם ולעשות סרט יותר חופשי מהגדרות זמן. כך שלא תוכלו למצוא התייחסויות לתרבות הפופ של ימינו בסרט. כמובן שבכל מקרה רצינו לעשות קומדיה משפחתית, שמשולבות בה סצינות פעולה של קונג פו עם כבוד גדול לז’אנר. אבל המטרה החשובה ביותר שלנו הייתה לעשות סרט שתוכלו לראות גם בעוד שנים רבות."

כל המעורבים מיהרו להצביע על העובדה שבעוד ש"קונג פו פנדה" הוא קומדיה לכל המשפחה, הוא עדיין מכיל את כל האלמנטים של הרפתקה ופעולה שהפכו את ז’אנר סרטי שנות ה- 70′ לקצביים וסוחפים. סטיבנסון מציין, "האלמנט הקומי הבסיסי של הסרט שלנו נמצא כבר בשם שלו, ‘קונג פו פנדה’. אומנות הלחימה הזאת, שדורשת כל כך הרבה מיומנות וגמישות אתלטית, שלא לדבר על משמעת עצמית גבוהה, מחוברת באותו ביטוי לפנדה, אותו יצור רדום ורכרוכי, שמנמן ומשעשע. כמעט כל מי שהיה מעורב בפרויקט הזה מאד אוהב סרטי קונג פו, ורצינו לעשות אחד כזה… אבל שיהיה מצחיק – מהסוג שמודע לעצמו ולא בהכרח פארודיה שצוחקת על הז’אנר. אתה יכול להשיג את זה עם דוב פנדה שלומד קונג פו. ובנוסף כל אחד מחמשת הזועמים, שיפו וטאי לונג – כולן דמויות משכנעות. אני חושב שיצא לנו סיפור נפלא, נוגע ללב ובעל קצב מהיר ומשעשע."

אוסבורן ממשיך, "השקענו את כל לבנו בפרויקט הזה והרבה מכך בזכות ג’ק בלאק. עוד בשלב מוקדם, ניסינו להבין מדוע פו אוהב כל כך קונג פו ורוצה להפוך למאסטר, אבל שומר את חלומותיו בסוד מפני אביו ושאר העולם. מצאתי השראה בשירו של ג’ק בלאק עם להקתו ‘טנשיוס די’, שמדבר על כך שהמפתח לאושר הוא הגשמת משאלות הלב שלך. עם זאת, האירוניה המוחלטת היא בכך שאם אתה נכשל, אתה נכשל בגדול. זה היה בסיס מושלם לקונפליקט הפנימי של פו: הוא העדיף לשמור את החלומות שלו כמקום מפלט בטוח אליו יוכל לברוח לעתים, מאשר להסתכן במימושם ובבושה גלובלית, אם ייכשל. אם תצא מהמסלול שלך, אולי תיפול (בעיקר כשאתה דוב פנדה שמן). פו לא האמין מספיק בעצמו, אך מסע הגבורה המקרי שלו לעומת זאת, לוקח אותו למקום שלא משאיר לו הרבה ברירות אלא לנסות בכל כוחו."

כשרונו של ג’ק בלאק אינו מוטל בספק, גם בקולנוע ה"חי" וגם באנימציה. הוא שחקן שנותן את כל כולו והוא מצחיק… מאד מצחיק. להיטים כמו "תפוס ת’כריש", "רוק בבית הספר" ורבים נוספים הם ההוכחה לכושר הגיוון שלו.
לאחר שנתן את קולו לדמותו של לני הכריש ב"תפוס ת’כריש", גילה בלאק שיש לו מעריץ באולפני ‘דרימוורקס’, לא אחר מאשר המנכ"ל ג’פרי קצנברג. בלאק מספר, "מאד נהניתי לעבוד על דמות הכריש, ויום אחד ג’פרי אמר בפשטות, ‘היי, בוא נעשה עוד אחד’. עשיתי קול עם מבטא ניו יורקי עבור לני, והנחתי שהוא רוצה משהו דומה. אבל הוא אמר, ‘הפעם אתה נתח שמן, שקוראים לו קונג פו פנדה’. הם רצו שאבוא עם משהו משלי, אז חשבתי, בטח, את זה אני יכול לעשות."

בקשר לדמותו של בלאק, סטיבנסון מסביר, "אם להיות מאסטר בקונג פו זו פסגת השאיפות, להיות פו זו התחתית שלהן. הוא פשוט ההפך הגמור. למרות שהוא אוהב קונג פו, הוא עובד במסעדת האטריות כמלצר."
בלאק מוסיף, "אביו של פו הוא שף המתמחה באטריות שמאד אוהב את עבודתו. אבל פו מחפש קצת יותר ריגושים בעולמו – אז הוא מפנטז עולם שבו הוא מאסטר בקונג פו. הוא מעריץ את אמני הקונג פו הגדולים כאילו היו כוכבי רוק – הם אגדות מהלכות עבורו. הוא מתבייש לספר לאביו על החלומות שלו, כי הוא יודע כמה חשוב לו שהוא יירש את מקומו. אז הוא שומר זאת בסוד. בנוסף, הוא די נבוך מכך, כי הוא לא חושב שיש לו בכלל את הנתונים להפוך למאסטר אמיתי בקונג פו. לכן הוא לא מגלה לאף אחד על המשאלה הסודית שלו, מפחד שילעגו לו."

לאחר מבחן הקול הראשון, בלאק חזר כדי לעצב את קולו ודמותו של פו. המפגש הראשון היה מאיר עיניים, כפי שסטיבנסון נזכר: "ג’ק אלתר והוסיף הרבה מעצמו, והכל ברוח הסצינה, ויכולנו לשחק עם זה. הוא הוסיף את האיכות המציאותית, מלאת הנשמה לדמות. לקחנו את ההקלטות והלבשנו עליהן את האנימציה. בו במקום ראינו שיש לנו דמות עם משיכה שתתחבב על כולם, דמות אמינה. כל עיצוב הסרט היה יפהפה, וג’ק משלים זאת נפלא עם הקול המרכזי בו. האנימציה לוקחת את הגישה החיובית והאנרגיות שלו היישר אל הדמות החיצונית."

הליהוק של בלאק היה משאת נפשם של כותבי הסרט, אך גם גרם להם להיות קשובים יותר. ג’ונתן אייבל מסביר, "היה לנו את הרעיון לדמותו של פו, ואז ג’ק בלאק לוהק לגלם אותו – מה שגרם לדמות להתפתח אף יותר. לא ישבנו וחשבנו על בדיחות לכתוב. ישבנו וסקרנו את כל מה שבנינו עם הדמות של פו, ולעומת זאת צפינו בכל קטעי הניסיון עם ג’ק. ואז חשבנו, ‘מה למדנו היום על פו בקטע שראינו?’ "
גלן ברגר ממשיך, "ואז חזרנו לתסריט ועשינו שינויים בשורות, שהיו מבוססים על מה שראינו מהדמות שהלכה והתפתחה לנגד עינינו.  ג’ק המסכן נאלץ להקליט את הסצינה בפעם ה- 900, עם השינויים הקלים ששיקפו את מה שלמדנו על פו החדש. בסופו של דבר היינו בשלבי ‘פיתוח הדמות’ לכל אורך ההפקה, כי הדמויות פשוט גדלו עם ההופעה של השחקנים."

ג’ק בלאק מסכם, "פו הוא כמו ילד מגודל. לכן נראה לי שלילדים יהיה עם מה להזדהות במסע שלו להפוך למאסטר בקונג פו. אני חושב שהם ייקחו את הרעיון אתם, ובכל מה שירצו לעשות, ימצאו את ההשראה הנכונה למסע האישי שלהם. זאת אומרת, זה בטח נשמע טיפשי כשהחלטתי להפוך לשחקן. זה לא העיסוק הכי בטוח לבחור בו. אבל אתם חייבים ללכת אחרי משאלות הלב שלכם, לעשות את כל מה שתרצו, את כל מה שתאהבו. זה דורש אומץ לא קטן להיות הגיבור של עצמך."

על השחקנים המדובבים

ג’ק בלאק (פו)
השחקן הופיע כבר בסרטים רבים, אך הייתה זו ההופעה הבלתי נשכחת לצדו של ג’ון קיוזאק ב"נאמנות גבוהה" משנת 2000 שקנתה לו תהילת עולם. ב- 2002 הנחה את טקס פרסי הקולנוע של MTV לצדה של שרה מישל גלר, טקס שזכה לאחוזי המדרוג הגבוהים ביותר בהיסטוריה של MTV.  סרטים בולטים ברשימת הקרדיטים שלו: "כייבל גאי", "רוק בבית הספר", "קינג קונג", "טנשיוס די ומפרט הגורל", "סיפורו של דיואי קוקס" ו"קדימה, תריץ אחורה".

דסטין הופמן (שיפו)
השחקן שזכה כבר בשני פסלוני אוסקר והיה מועמד לשבעה נוספים מוסיף דמות נוספת לקריירה העשירה והמגוונת כל כך שלו. הופמן לכד את תשומת הלב העולמית בתפקיד בנג’מין בראדוק בסרטו של מייק ניקולס, "הבוגר", משנת 1967. מאז הספיק להיות מועמד לפרס האוסקר שש פעמים נוספות, על הופעתו בסרטים כ"קאובוי של חצות", "לני", "טוטסי" ו"לכשכש בכלב". ב- 1979 זכה בפסלון לראשונה עבור הופעתו ב"קרמר נגד קרמר", וב- 1988 קיבל אחד נוסף על משחקו ב"איש הגשם".
סרטיו הבאים הם Last Chance Harvey, לצדה של אמה תומפסון, ו- The Tale of Despereaux, עיבוד מודרני לספר ילדים. סרטים בולטים נוספים שהופיע בהם: "כלבי הקש", "הפרפר", "איש המרתון", "מותו של סוכן", "דיק טרייסי" ו"להיות ג’ון מלקוביץ".

אנג’לינה ג’ולי (טיגרס)
זוכת פרס האוסקר ושלושה פרסי גלובוס הזהב. לאחרונה שיחקה בסרט "בכוח הלב", המבוסס על סיפורה האמיתי של אשת העיתונאי הצרפתי שנרצח באפגניסטן. כמו כן נתנה קולה לסרט "ביוולף", מ- 2007. לפני כן הופיעה ב"שומר המדינה" בבימויו של רוברט דה-נירו. 
התפקיד שעשתה בתור חולת נפש בסרט "נערה בהפרעה" הביא לה את הזכייה בפרס האוסקר.  תפקיד נוסף שעשתה וזכה להערכה רבה מהביקורות וגם בפרס גלובוס הזהב הוא של דוגמנית העל ג’יה שמתה מאיידס, בסרט שגם נקרא "ג’יה".
היא הופיעה בסרטים רבים נוספים, ביניהם "אספן העצמות", "עקיצה ב-60 שניות", "טומב ריידר" ו"טומב ריידר 2", "אלכסנדר" ו"מר וגברת סמית" עם בראד פיט. 

סת’ רוגן (מאנטיס)
עבר שנה נפלאה ב- 2007, כשכיכב בשני סרטים שוברי קופות, "חרמן על הזמן" ו"הדייט שתקע אותי". עוד הופיע בסרטים "אני, אתה והוא", "בתול בן 40", "והרי החדשות" ו"דוני דארקו". הוא החל את הקריירה שלו על בימות הסטנד-אפ כבר בגיל 13, ולפני שהגיע לקולנוע הופיע בסדרות טלוויזיה קומיות וכתב ל"מופע של עלי ג’י".

ג’קי צ’אן (מאנקי)
נולד בהונג קונג ב- 1954 למשפחה חסרת אמצעים, וכבר בגיל 7 הצטרף לאקדמיה הסינית לדרמה, שם למד במשך 10 שנים לא רק את אומנויות הבמה, אלא גם את אומנויות הלחימה והאקרובטיקה. בשנות ה- 80′ כשל בניסיון להיכנס לשוק הקולנוע האמריקאי, ואז חזר לעיר מולדתו, שם עשה מספר סרטי פעולה ואומנויות לחימה שהפכו להצלחה מקומית גדולה.
הוא לא וויתר על החלום האמריקאי שלו, וב- 1995 השתתף לראשונה בסרט "רעמים ברובע ברונס", שהפך להצלחה גדולה ופתח לו את השער להגשמת חלומו.
סרטים בולטים נוספים בהם הופיע: "שעת שיא" 1, 2 ו-3, "שנחאי נון", "צוות שנחאי" ו"המתנקש".

על הבמאים

ג’ון סטיבנסון
למרות שזו עבודת הבימוי הראשונה שלו לסרט באורך מלא, סטיבנסון נמצא כבר שנים לא מעטות בתעשייה, בעיקר כתסריטאי ומאייר. ב- 2004 קיבל את שרביט הבימוי לסדרת האנימציה של אולפני ‘דרימוורקס’, The Father of the Pride, בכיכוב קולותיהם של ג’ון גודמן ושריל היינס. הוא היה שותף מלא ביצירת הסרטים "שרק", "שרק 2" ו"מדגסקר".

מרק אוסבורן
הבמאי שהיה גם מועמד לאוסקר, חבר קהילת מוזיאון גוגנהיים, חייב הרבה ללימודי האמנות שלו שהפכו אותו ליוצר אנימציה יוצא דופן. הוא החל לעשות סרטים כבר בתיכון, אך רק בשנות הקולג’ שלו הבין שאנימציה היא הייעוד שלו.
סרט האנימציה הקצר שעשה, MORE, זכה להיות מוקרן באולמות ה"איימקס" השונים, בעלי המסך הענק. הסרט בן 6 הדקות הפך להיות גם סרט ה"איימקס" הראשון שמועמד לאוסקר, והמשיך לרוץ כקדימון לסרט "לכבוש את האוורסט", באולמות הקולנוע למשך כחצי שנה.
הצלחת הסרט לא נעלמה מעיניהם של מנהלי ‘דרימוורקס’, ששכרו אותו לביצוע פרויקטים מיוחדים בחברה. "קונג פו פנדה" הוא עבודת הבימוי הראשונה שלו על סרט באורך מלא.

קונג פו פנדה
אנימציה / קומדיה
ארה"ב – ‏‏2008
92 דקות

שחקנים:
ג’ק בלאק – פו
דסטין הופמן – שיפו
אנג’לינה ג’ולי – טיגרס
סת’ רוגן – מאנטיס
ג’קי צ’אן – מאנקי

יוצרים:
בימוי: ג’ון סטיבנסון, מרק אוסבורן
תסריט: ג’ונתן אייבל, גלן ברגר
הפקה: מליסה קוב
צילום: יונג דוק ג’אן

מדבבים לעברית:
דביר בנדק- פו
דידי הררי- מאנקי
שמיל בן ארי- שיפו
סיוון שביט- טיגרס

אתר הסרט: www.kungfupanda.com  

קונג פו פנדה יצא לאקרנים ב-3 ביולי והוא מופץ על ידי "גלובוס גרופ", מפיצי סרטי UIP בישראל 
בהפקת אולפני דרימוורקס, היוצרים של "שרק" ומדגסקר"
החל מה-3 ביולי בבתי הקולנוע, באנגלית ובדיבוב לעברית.

איפה ומתי?

קונג פו פנדה עולה למסכים החל מה-3 ליולי 2008